ארס עצמי- סיפור בהמשכים

• פרק ראשון

"ראית במקרה את הנעל שלי?" שאלה אלכס את חברתה למגורים או שניתן לקרוא לה אחותה תמר, שבדיוק נרדמה. "תמר? הלו תמר? תמר! " "אה מה? סליחה, זה קורה לי הרבה בזמן האחרון..." "מה זה שוב החלום הזה?" שאלה אותה אלכס, "כן, כל פעם מחדש... מי זה כבר יכול להיות, מי כבר יכול לעשות לה את זה?" באותו הרגע,נזכרה אלכס, רגע הרצח של החברה הטובה שלה, אמבר.

אמבר הייתה התלמידה המצטיינת בקולג', היא אהבה את כל המקצועות והתמידה להכין שיעורים ועבודות. אלכס ותמר לעומת זאת, היו תאומות שובבות בנות תשע עשרה, שחברתן הטובה ביותר הייתה אמבר. "כל הפסקה הייתה מלאה בריכולים, דיבורים וירידות, אבל עכשיו כשהיא לא פה, כל ההפסקות כבר לא מעניינות..." אמרה תמר לאלכס. הן לא היו בנות דודות או קרובות משפחה, אף על פי שהרבה שאלו אותם את זה, הן היו רק חבורת בנות קטנה, שדומה אחת לשנייה, אומנם לא כל כך ביופי אלה יותר באופי. לאמבר אלכס ותמר, היו חיים טובים, הן היו מקובלות, בנים ובנות רצו להיות איתן, וכל מה שהחזיק אותן בבית הספר, היא הפופולאריות, האופי וכמובן, היופי, הן פשוט מקובלות...

"יכול להיות שהיא הזמינה את זה? " תמר, כל דבר יכול לקרות פה, יכול להיות שזה היה בכלל הומלס שבגלל שהיא לא הביאה לו כסף הוא רצח אותה, יכול להיות שהיא בכלל דקרה את עצמה, ויבול להיות שזה היה ניסיון לפגוע במישהו או מישהי, ולבסוף יצא שהיא הנפגעת..." אמרה אלכס לתמר בעודה יושבת ומסתכלת על השעה. "תראי מה השעה, שיט אני חייבת לזוז, יש לי שיעור ברישום וציור, נראה לי שרפי לא כל כך יאהב את זה... ביי" אמרה תמר ונעלה את הדלת במהירות רבה כל כך עד שהיא נעלה את הדלת בעודה רק בחצי סיבוב. "וואו, נראה כאילו שזה הדבר בכי חשוב שקורה פה..."

תמר הלכה, וטיילה בחוץ, בגינה הגדולה והמלאה בצמחים, היא הורידה נעליים ונשארה יחפה, היא החלה לרוץ בעוד ידייה פרושות והיא חושבת לעצמה בראש על אמבר. בדיוק באותו הרגע, כשהתחילה לחשוב על אמבר, נפלה מקופלת בעוד רגלה אדומה ומנופחת. " לפחות אתה פה..." היא אמרה בשקט, זה היה ד"ר טל, הוא היה הרופש כאן בקולג', הוא היה צעיר, בערך בן עשרים וארבע, כרגיל, כמו כל רופא, הוא חייב לעזור לכולם. " בואי נראה מה יש לנו כאן... הוא אמר בעודו מרים את תמר לתוך הבית, "טוב זה לא כל כך נורא, זה רק נקע קטן,  אני אחבוש לך אותה ואת תצטרכי לנוח קצת, אבל בסך הכל זה לא כל כך נורא..." "אין בעיה", הוספתי לשיחה. ד"ר טל הלך והעמדתי פנים כאילו שאני בסדר, אבל בכל אופן, עדיין כאב לי אני אף פעם לא "חוויתי" כזאת "חוויה"... תמיד טוב להתנסות, עדיף עכשיו מאשר מאוחר, תגידי תודה שלא קרה לך משהו נורא כמו מה שקרה לאמבר, תמיד יש פעם ראשונה" המון משפטים רצו לתמר בראש, אבל היא פשוט התעלמה...

חפירות-

זו לא פעם ראשונה שאני כותבת בישראבלוג סיפור, ואני גם לא מתכוונת לגלות לכם מי הייתי מלבד אנשים מסויימים שכבר יודעים. אבל תחיו... :) מצטערת שיצא פרק כל כך קצר, אני אשתדל לעשות אותו יותר ארוך בפעם הבאה...