רוב השבוע יש לי לו"ז די קבוע (=משעמם):
לקום-קפה-ללכת-(קפה)-לחזור-(מה עוד פעם קפה?)-להתרחץ-לאכול-לעשות משהו רנדומלי נחמד (או פחות נחמד אם אני אשכרה צריכה לסיים משהו).
אז קמתי לי היום בבוקר... עברו להן השעות, והגיעה השעה לחזור. ניסיתי להתעלם מהעובדה שמבאס טילים שיש חושך בחוץ כאילו אמצע הלילה וכל כך הייתי צריכה להיות באיזשהו מקום אחר, רק לא שם, בשעות האלה. אבל קיצר חזרתי לי הביתה.
גילוי נאות- כשהייתי קטנה, כל דבר שהוא 'לא חשוב' נראה לי כבזבוז זמן מוחלט, שצריך לסיים מהר וזהו. זה כלל למשל לישון, לאכול, להתרחץ, ש"ב, דברים מהסוג הזה. ככל שנעשים זקנים (או שזאת רק אני) היוצרות מתהפכות, מה שהופך שינה עד מאוחר ורחצה עד שכבר אין מים במדינה לתענוג מפוקפק. וניסחפתי בכוונה, אבל הפואנטה היא שזה אשכרה כיף.
ולכן, שמחה וטובת לב, התארגנתי לי ושמתי פעמיי לכיוון המקלחת, ואיך שנכנסתי לחדר (למזלי התזמון יצא כזה) נתקלו עיניי בזוג מחושים שהציץ לו מבעד לפתח הצינור שדרכו אמורים לזרום להם דברים בכיוון ההפוך.
מאחר שיש לי לב טוב (=אני די עצלנית) החלטתי בעדינות להראות לאותו יצור נתעב מה הכיוון הנכון של העניינים, ולכן פתחתי את זרם המים על הכי חזק שאפשר (שזה לצערי לא הרבה מעבר לטפטוף במקרה של המקלחת שלי) ובעזרת הזרם ניסיתי לדחוף אותו בחזרה לחור שממנו יצא. תרתי משמע. אחרי כמה דקות של מאבק, הבנתי למה אומרים שהג'וקים ישלטו בעולם הרבה אחרי שאנחנו ניכחד. גם כשכבר הגעתי, לאחר עמל רב, למצב שהוא קצת נעלם לי מהעין ושב למקומו הראוי, בשניה שאחרי הוא שב ומגיח, כאחרון הגיבורים שמסרב להיכנע.
לכן, באין ברירה אחרת, פניתי לצעד המתבקש הבא, והוא לרוץ כמה שיותר מהר למטבח, לחפור בפנים בבעתה תוך מלמול "איפה זה? איפה לעזאזל שמתי את זה? אני יודעת שזה חייב להיות פה איפשהו!", ולמצוא, עם חיוך ממזרי, את התרסיס הנכסף, זה שישים קץ לייסורינו המשותפים. ואז, בצער רב וביגון קודר, ריססתי את אמ-אמא שלו, עד שמהחדר נותר רק בליל סירחון מחניק אחד גדול.
מיותר לציין שלהתרחץ לא התרחצי, אבל לפחות כרגע שום ג'וק לא יצא משום מקלחת ברדיוס שלי, עד לפעם הבאה...
ואם לדבר בכנות, די היה לי מזל עם התזמון של כל הדברים. חסך ממני צרחות של "אמאל'ה יש לי ג'וק במקלחת" תוך קפיצות מגוכחות במקום. אני יכולה להיות מאוד אמיצה כשיש בינינו רדיוס של לפחות מטר + חומת מגן, אבל כל דבר פחות מזה... כבר יצא לי להראות יכולות טיפוס שלא היו מביישות את ספיידרמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
