נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

אני לא רוצה להגיד יותר מידי.

רק לומר כמה כל שנה יום השואה כל כך כואב לי...

אני צריכה כמעט כל טקס להסתכל על הרצפה ולא על התמונות כדי שלא לבכות לפניי כולם , אני חייבת בצפירה לחשוב על הכל למרות שזה קשה לי . מנסה להמנע מהסרטים המשודרים , ולא לשמוע יותר מידי סיפורים. כי בעצם אני יודעת מה היה , אני שמעתי הרבה וקשה לי לעבור את זה כל שנה מחדש.ולחשוב שאני רק שומעת והם עברו על בשרם ...

כל כך כואב לי ביום הזה שאני לא רוצה להרחיב כדי להכאיב לאחרים.

טוב שיש את אלו שמוכנים לשמוע יותר בשביל להעביר לדורות הבאים . זה פשוט לא במסוגלות שלי , זה מחמיץ לי את הלב ונותן לי להרגיש כבדה יותר , לא מסוגלת לנשום מכאב המחשבה...