נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

סטטוס שכתבתי בפייסבוק בעקבות כל כך הרבה תגובות שליליות וויכוחים בין אנשים על השמועה. אני לא אפרט כי אני בטוחה שרובנו נתקלנו בהם.

"לפעמים השוק מאובדן של אדם כל כך מיוחד גורם לך להתחיל לחשוב ללא סוף על כל מה שהיה נראה לך ברור מאליו...
רב גדול עזב את עולמנו ואני מרגישה זכות גדולה על כך שחייתי בדורו, וההמשך של עבודת ה'

גם במצבי ערעור אמונתי או כאב לב רק מוכיח לנו שאין שלם מלב שבור, שבתוכנו אנחנו יודעים ומרגישים את הקב"ה למרות המשבר...
יותר מכך אני לא חושבת שזה עיניין לעירוב פוליטיקה או אמירות כלשהם לאחר שאדם כל כך גדול עזב אותנו,

גם כי אף אחד מאיתנו לא צריך להעז בכלל לראות את עצמו ברמת שופט לרב ובייחוד כי יש כאלו שלרגע שכחו או אפילו לא ניסו להיזכר

בכל הטוב שעשה למעננו, וכמה אנשים לקח תחת חסות, הרגיע וחיזק...
אני לא יודעת הרבה וכמעט לא יודעת כלום,

אבל אני חושבת שעכשיו אנחנו צריכים הכי הרבה להתחזק

ולהמשיך בדרך שהרב סלל לנו אחריו ולא להתעסק בדברים טפלים שכמעט משכיחים מאיתנו את מה שבאמת חשוב.

ותמיד תמיד לזכור שבתור יהודים אנחנו צריכים לחזק אחד את השני ולא להלחם אחד בשני.
בעז"ה שנזכה לשלום בינינו קודם כל, ואז לעבודת ה',

כל אחד בדרכו שלו מתוך אהבה ואמונה אמיתית בקב"ה שהוא עושה הכל כדי שיהיה טוב לילדים שלו."

נ.ב לעורכים: מן הראוי לכתוב "הרב עובדיה נפטר" ולא "מת".