נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

היינו כבר לבושות להצגה שאנחנו צריכות להעלות, סתם חזרה שגרתית, קהל של בערך חמישים אנשים שבאים לצפות בחזרה.

"אוף, מסתבר שהעבודה שהייתי צריכה להיות בה חסרת מקום בשבילי"

"לא נורא, אפשר לחפש אחרות"

-"כן אבל..."

"מה העיניין?"

"אין להורים שלי כסף והבגדים נהיים קצרים יותר..."

שתקתי. ואז חייכתי.."אם זאת המטרה, הכל יהיה בסדר'

ואז גם היא שרבבה חיוך.

"שחקניות, לבמה עוד דקה"