נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

תרשו לי לרגע לעשות את זה גם אם זנ ביני לבין עצמי.

תרשו לי לשכוח לשנייה את כל מה שאני מאמינה בו ולשנוא את אלו שגרמו לי להרגיש שקרנית רק כי הם לא האמינו, מתרוממת רק כי אחרים הגנו עליי, שנתנו לי להבין שהם מוכנים להניח אותי מלפניהם למקרה ויפלט כדור ולאלו שלא ידעו להעריך את כל מה שעשיתי והקרבתי בשבילם ורק אהבו לעשות פרצוף כדי להרגיש מסכנים ודרמטיים.

ולפעמים מתחשק לי לצעוק ולשנוא, להזכר איך זה מרגיש לא להתכחש לפגעים ששותלים לך...

מרשים לי?