אני מרגיש שאני מאבד שליטה על עצמי. שלא תבינו לא נכון, אני עדיין יכול לבחור את מהלך החיים שלי, אבל ריבוי יכולות הבחירה גורם לי להסתחרר ולהימנע מפעולות שבעבר היו חשובות לי. אני מעביר את עיקר זמני בהתלבטות ובריצה עילגת ממעשה אחד לשני. מקווה להספיק הכול, לטעום מהכול. הרי בעולם של חידושים וטכנולוגיה, עלינו להישאר תמיד מעודכנים ומי שמפשל – נשאר מחוץ למעגל החברים. יסתכלו עליו כעל מוזר, מדבר באמצע שכונת יוקרה. נסה להסביר להם שאתה לא מכיר את תכנית השירה, אקס פקטור. נסה לספר להם שמעולם לא שמעת על בר רפאלי או על משה פרץ. אתה אחר. אתה עשב שוטה. אתה לא רציני, כי מה חשוב יותר מבחינת האחר ומעדכוני רכילות? זה לא מעניין איש שפספסת את כל ההמולה רק בגלל שבאותה עת התעסקת בניסיון להגשים את משאלת ליבך. או שבעצם כן, כי כך הם יזכו לעוד כתבת בידור, לעוד בדיחת סרק על חשבונך. אנשים הם זן מיוחד. הם מעדיפים לבהות במסכי טלוויזיה ואף לשדרג אותם ולהתלהב במקום לקום מהספה הנוחה ולהוביל לשינוי או לצעוד לעבר מטרתם.

אני כבר החלטתי. אני מעדיף להיות עשב שוטה שזכה בכל הקופה מאשר להיות שפן ניסיונות שבכל דקה נמצא בעוד התלבטות או מבחן פסיכולוגי מה לעשות הפעם ואיך זה יתפרש. ואם אומרים שאני מוזר, הם מוזרים יותר. הם פוסלים אדם רק על שרצה לעשות את הפעולה הפשוטה ביותר... להיות אדם.

להבא, אל תהיה מאלה שבוכים על רצח או על תופעת שנאה מבעד למסך, היה מאלה שהיו שם להביע את דעתם, לומר מילה טובה ולשנות את המצב. אז מה אם אתה מוזר, אז מה אם אתה עשב שוטה, העיקר שעשית את שלך.

(נכתב ב5.8.2015)