בשעת לילה מאוחרת
שכבתי על יצועיי ועשיתי את חשבון הנפש
היומי שלי.
לפתע,
עלתה בראשי
מחשבה שאיני תורם מעצמי מספיק למען הכלל.
לכן,
החלטתי
שלמחרת אעשה חסד עם האדם הראשון שאפגוש.
קמתי עם נץ
החמה ויצאתי לרחוב.
לאחר דקות
בודדות הבחנתי באחד ממכובדי העיר בעת
שרתם את העגלה לסוסתו.
הצגתי את
עצמי בפניו והגשתי לו שטר של מאה שקלים.
הוא לקח את
השטר וזרק אותו לרצפה בכעס "אני
נראה לך כעני?
אני לא צריך
את השטר שלך.
יש לי אלפים
כדוגמתו".
סיננן כשהמשיך
בדרכו.
"למה
זה מגיע לי?
רק רציתי
לעזור".
שאלתי שוב
ושוב בדרכי הביתה.
"מדוע
נפלו פנייך?"
עצר אותי
עובר אורח פשוט בלא כל התראה מוקדמת.
סיפרתי לו
את כל הקורות איתי ומרוב עצבים חתכתי את
השטר לחתיכות.
ברגע אחד
הרצינו פניו של האורח והוא זעק לאוויר
"שוטה,
מדוע עשית
זאת?
הרי עני אני
ויכולתי לסעוד בעזרת שטר זה".
הייתי יכול לכתוב
כאן את הפירוש לקטע הזה,
אבל אני חושב
שעדיף שתפליגו במחוזות הדמיון ותקחו אותו
למקום האישי שלכם (:
(נכתב ב27.10.2014)