לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  sufti

בן: 27



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נוגסים לנו בעולם


בשנים האחרונות חלה עלייה במגמת האינטרנט לחדור לחיים הפרטיים שלנו בלי שנשים לב. היא התחילה עם בוא משקפי המציאות הרבודה לעולם שנועדו להקרין פריטים מהרשת על גבי הנופים המוכרים והאהובים עלינו ועברה דרך בתים חכמים, אפליקציה לטיפול באקווריום ועוד חידושים נוספים. כעת, מומחים שוקדים על פיתוח אוליגרתום שבכוחו לזהות סטטוסים אובדניים ברשתות החברתיות. במבט ראשוני, הכול נראה תמים ובטוח. הפיתוח הוקם מתוך מטרה להגן על אנשים שחווים קשים ומכשולים, אך אנשים חדי הבחנה יוכלו לזהות את הסכנה הטמונה בכך.
מדובר בשיטה שעלולה להמיט אסון על כולנו, כזו שרואים רק בסרטים ההם על העתיד הקרב ובא. מי יודע, אולי בעתיד הקרוב שליטי הכוח יקטלגו אותנו על פי רגשות ולא רק על פי מזהים יבשים שתרמנו להם מרצון בהרשמה. מי יודע, אולי תהיה להם היכולת לבנות את מפת הרגשות של כל משתמש ולהכיר אותנו מזוויות שעד עתה היו בגדר אגדה.
איפה אנחנו, מה אנחנו רוצים ומחפשים, בתמונות של מי אנחנו בוהים יותר ומה אנחנו מרגישים, אלה רק חלק מהדברים שהחברות המסחריות ידעו עלינו.
בימים שיבואו נהיה מכורים יותר, חשוכי פרטיות יותר, ומנגד חיים פחות, יודעים פחות, אבל לפחות נוכל להתנחם באמרה הידועה – שמה שלא ידוע, לא כואב, האמנם?

נכתב על ידי sufti , 16/1/2015 11:39   בקטגוריות תקשורת, ביקורת, אינטרנט  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה קורה כשהמציאות והעידן הווירטואלי נפגשים?


"לא, עוד לא. היא עדיין לא התחברה לוואטסאפ", הבטתי הצידה וראיתי את אחי מרותק למכשיר הטלפון הסלולרי שלו בחוסר אונים. בזמן האחרון הוא מבלה ימים ולילות בבדיקת סטטוס ההתחברות של האחת שעתידה להיות בחירת ליבו. ניסיתי לומר לעצמי שזו עוד תופעה של גיל ההתבגרות, אחת מיני רבות. הרי כעת הוא מתחיל להתבגר ולהבין שאת החיים לא כדאי להעביר בבדידות, אבל המצב היה שונה. בזמן שהיא הייתה מתחברת, הוא היה רץ בכל הבית בשאגות שמחה, אך ברגע שהיה מתחיל לכתוב את ההודעה המיוחלת,  היא נעלמה באפלה, כלא הייתה. התנתקה.
יום אחד, כשישבתי סמוך אליו והתכוונתי לכתוב את המאמר היומי שלי, שמעתי חלק מחבריו מקיימים אתו "שיחת בנים". "אחי, זה נגמר. אתה לא צריך לתת למכשפה הזאת למחוץ לך את הלב", כולם הסכימו בפה אחד. "היא אכזרית, בשביל מה אתה צריך את זה?".
ברגע אחד הם חרצו את גזר דינה של העבריינית שכל חטאה הוא להתחבר או להתנתק מאפליקציה כאוות נפשה. לשיטתם, לחיצת אצבע סתמיות על מסך מכשיר קר מספיקות כדי להכריע את הכף - אם לחיים או למיתה.


"אני לא יכולה יותר. אולי כדאי שאגיד לו?", אחותי פנתה אליי כשבעיניה נקוו דמעות. 
"ניסית?" פתחתי בשאלה. 
"ניסיתי. ניסיתי מספר פעמים לשלוח לו הודעה ולספר לו על מה שאני מרגישה, אבל הפחד תמיד גבר עליי והייתי עוזבת את הטלפון בעצב". 
"אולי תנסי בדרכים אחרות?", תהיתי. 
"מה לא עשיתי," היא אמרה, "הייתי הולכת בלי חשק למסיבה עם חברות רק כדי שאוכל לעלות משם תמונה אחת קטנה שתגרום לו להבין שגם אני שווה משהו. אפילו התייעצתי איתן והן אמרו לי שאסור לי להיות טרף קל, כי בנים הם אריות שנהנים מארוחה זמנית. נמאס לי מאריות, מעצמי ומהכול, די". 
לא ידעתי מה להגיד לה. מצד אחד, אני לא יכולה לראות אותה במצב הזה, סחוטה מדמעות, אבל מצד שני, מי רוצה למסור את אחותו לאריה חשוך רחמים?
"אני חושבת שהגיע הזמן להמשיך הלאה. אם הוא לא רוצה אותי, אני אראה לו מה הוא הפסיד", עלתה הברקה במוחה. 
יכולתי לראות במבט אחד את אחותי עוברת הסבה מבסך הכל טרף לצבוע ערמומי. 
לפני שהספקתי לענות, היא טסה לחדר, הודיעה לחברתה שהיום הן הולכות לבלות וזו לא שאלה, ויצאה מהבית כרוח רפאים.

בעידן הטכנולוגי כולנו מרגישים שליטי הידע. באפשרותנו לדלות מידע תוך שניות בודדות ולהיות פרופסורים בלא השקעה. לפעמים קלות המידע וזמינותו מטעים אותנו וגורמים לנו לראות מצגי שווא. המשפט "לא הכל כפי שהוא נראה", נכון יותר מתמיד. בסיפור, הבחורה לא מחצה במו ידיה את לב הנער המסכן, הוא עשה זאת לבד בכך שמכר לעצמו סיפורים בדויים על מנת להעלים את חוסר ביטחונו העצמי שהפריע לו להתאחד עם האדם שהוא אוהב. תאהבו, אל תחכו לאישורים, הבטחות או ויים כחולים. הרגע הזה הוא כולו שלכם. בהצלחה.

נכתב על ידי sufti , 1/1/2015 17:43   בקטגוריות חברה, אהבה ויחסים, אינטרנט, סיפרותי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הרשת היא שלנו ולא ניתן אותה!


לנוכח האירועים האחרונים שבהם הרשת נחשפה במערומיה (פגיעות מצד קרובים, וירוסים, נוזקות וכדומה) שרים רבים החלו לנסות לרקום חוקים שיגנו עלינו, לטענתם. בין היתר נמנית הצעתה של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס. לדידה, הפתרון למצב הנוכחי הוא חסימה של האפליקצייה האנונימית, "סיקרט".
היא סוברת שהחסימה תפחית את הפגיעות במרחב האינטרנט, שחלקן מתנהלות ב"סיקרט" עצמה.
הצעתה אינה עולה בקנה מידה אחד עם מדיניות הדמוקרטיה שהמדינה חרטה על דגלה. התושבים הם לא חומר ביד היוצר, אין לאסור עליהם שימוש חופשי במשאבים רק כדי לברוח מהבעיה ולא להתמודד מולה. מדוע אין חוק האוסר על יציאה לרחוב? הרי גם שם טמונות סכנות רבות.
הדרך לסיום הבעיה העולמית היא בעזרת הוראה וחינוך. יש ללמד את הנוער כיצד יש להתנהל בכל מקום שהוא, ומה הן ההשלכות למעשיהם. במקום להשתמש בהצעות כוחניות ושלוחות רסן, קיימות צורות התמודדות נוספות כדוגמת טיפול במטריד הספציפי. שירות כזה מציע איגוד האינטרנט הישראלי שחבר לאחרונה לצוות סיקרט. הרשת היא שלנו, וכך היא תישאר.

לדיווח על תוכן לא ראוי בסיקרט: איגוד האינטרנט הישראלי.
בנוסף לכך, דואר אלקטרוני לפניות:  safe AT isoc DOT org.il.
החליפו את המילה AT ב־@ ואת DOT בנקודה.
נכתב על ידי sufti , 7/11/2014 14:17   בקטגוריות אינטרנט, אקטואליה, ביקורת, תקשורת, חברה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsufti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על sufti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)