שנינו נוסעים במכונית הישנה שלי, בזמן שברדיו מתנגן השיר ששמענו אז, כשרצינו להיפרד. "אתה זוכר שחשבנו שזה נגמר"? היא לחשה לעברי.
"את יודעת מה אומרים... 'זה לא נגמר, עד שזה לא נגמר".
היא הפנתה את מבטה והתבוננה בנוף מבעד לחלון. חשבתי שזה עוד רגע אירוני שקורה לכל הזוגות שנפרדו וחזרו כמו בומרנג. אבל לא. המחשבות קפצו לראשי זו אחר זו וידיי חנקו את ההגה. אולי ברגע שחתול שחור עבר בינינו היא הספיקה להבין שאני לא מי שהיא חשבה? יכול להיות שהיא בדקה סחורה אחרת, טובה יותר?
מובן שלא שאלתי, לא רציתי שהיא שוב תגיד שאני טוחן מים עם עוד מחשבה שאין בה מאום. אז שתקתי, מה אני עוד יכול לעשות?
"תום, יש רעש מוזר", קולה קטע את רצף מחשבותיי.
"סליחה, לפעמים אני חושב בקול".
"זה לא אתה, זה משהו במכונית. נראה לי שהיא התקלקלה".
יצאתי החוצה בחום הכבד, הפשלתי שרוולים והרמתי את מכסה את המנוע. מיד היה אפשר להבחין שאחד מהצינורות החליד. כאילו השמש סימנה את המקום בדיוק בעזרת קרניה.
רציתי לקבור את עצמי.
הדרך למוסך הייתה קצרה יחסית, אבל נראתה כימים.
"אני צריך לקנות מכונית חדשה?" שאלתי מוסכניק בעל ידיים מאובקות
"השתגעת? אנחנו יכולים להחליף רק את החלק הסורר".
"להחליף?" גמגמתי.
"כן, לא חייב לבזבז מאמצים גדולים על שטויות קטנות" הוא ענה וחיוך התפרש על פניו.
אני חושב שלכל אחד מאיתנו, פעם אחת, או אפילו יותר, שיחק את תפקידו של תום. רובנו חשבנו שבגלל טעות קטנה, הכל נהרס. מזל שהחיים לא מתנהלים על פי הנוהל הזה. לפעמים במערכות יחסים הזוג נקלע לריבים טיפשיים שתוכנם לא משנה, אלא המהות היא המרכז. הדעה הרווחת היא שזו אינדיקציה שימי הזוהר תמו, הגיעה העת להיפרד. אך לא צריך להחליף את כל האריזה כמו שעושים חלקנו, אפשר "להחליף רק את החלק הסורר". עם קצת אמונה ורצון, הכל יכול להיפתר.
תאהבו, החיים קצרים מדי בשביל להשקיע זמן במריבות. השעון דופק, לא?
ומיותר לציין שהקטע מדבר גם על נושאים שהם לא זוגיות ואהבה.
(נכתב ב21.12.2014)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
