וואו. הרגע סיימתי לגבות את התכנים שלי כאן. קשה לעכל שאנחנו עוזבים את המקום המדהים הזה. הלוואי שהייתה איזו נוסחת קסם שיכולה לסדר את הכול, או לפחות לעזור לנו לשמור על קשר. שנים ארוכות שהמקום הזה משמש כבית בשבילי, מקום מפלט מצרות המציאות שלא מפסיקות לרדוף. אין שני לו בכל העולם. כואב לראות את כולם אורזים את מילותיהם, משאירים מכתבי פרידה ונוסעים לעבר מקום לא ידוע, עוד יעד במסע החיים. אבל מבעד לכל היגון, אנחנו צריכים לזכור שלמרות הכול אי אפשר לקחת את ישרא מאיתנו, הוא תמיד יישאר בפינה חמה בליבנו, וכולנו נוכל להתהדר שאנחנו חלק מבוגריו.

אני לא אוהב פרידות, אבל השלב הזה הכרחי ואין לנו יותר מדי ברירות. אני רוצה להודות לכולכם, לכל מי שכתב, שיתף, הגיב או אפילו "רק" צפה מהצד. תראו איזה מקום מדהים יצרנו במו ידינו, או אותיותינו. אני מעוניין לשמור על קשר עם כמה שיותר מכם, לכן בסוף הרשומה אכתוב את כתובת המייל שלי וכל מי שצופה מוזמן לשלוח לי דרישת שלום, גם אם (עדיין) לא הכרנו (;

אולי בעתיד כשכבר ננוח על זרי הדפנה, נשב לצד נכדינו ונספר להם על האתר שבו היינו כותבים את הגיגינו והם יגלגלו עיניים בסגנון "את מי זה מעניין?" וירוצו לצלם סטורי הולוגרמה, כי זה מה שהולך היום... בזמן שאנחנו נחייך חיוך קטן ונתרפק על זיכרונות העבר.

אני שמח שזכיתי להיות חלק מהקהילה המדהימה הזאת.

נתראה!

[email protected]