אחרי 3 שנים שאנחנו היינו מוגדרים פעם "יזיזים", פעם ידידים, פעם חברים.. פעם ככה ופעם ככה. הפכנו את זה סוף כל סוף לדבר האמיתי... ופתאום הכל יותר.. "לא, רגע אסור לי להגיד את זה כי עכשיו כשאנחנו חברים, הוא יחשוב שאני מוזרה.."
אני מנסה לא לחשוב ככה, אבל יש לי הרגשה שהוא יותר במחשבות האלה ממני.
אומרים שאנחנו בדיוק כמו שהיינו כשהיינו ידידים, וזה טוב אם זה מה שרואים מהצד, אני שמחה לשמוע את זה
אבל מצד שני אני לא מרגישה שזה ככה, אני מרגישה שהוא חושב שאני ביקורתית עליו עכשיו

אתמול חזרתי מערב עם החברים, שבסוף כולם הלכו, ונשארנו רק אני והוא עד 2 בלילה בערך,

ועדיין לא התנשקנו, אבל כל דבר יבוא בזמן שלו... לא? כשהיינו ידידים התנשקנו כמה פעמים, אבל שטוחה שכזה..

כשחזרתי מהערב, הלכתי ברחוב ולקחתי פרח

כמו שתמיד אני עושה, "אוהב אותי, לא אוהב אותי" אחרי כל תלישת העלה של הפרח

אבל הפעם, זרקתי את הפרח

כי ידעתי הפעם שהוא באמת אוהב אותי..

וגם, מה פרח כבר יכול להגיד?!

עריכה: אל תנסו לרדת עלי שאני לא מבינה על מה אני כותבת,
אני יודעת טוב מאוד מזה יזיזים ואין צורך להסברים.

מעכשיו תגובות ייכתבו פה רק אחרי אישור שלי.