בעוד שבוע יש לי יום הולדת,
יום הולדת אמור להיות יום שמח .. לא ?
אז למה אמא מארגנת לי מסיבה גדולה ורהבתנית אחרי שאמרתי לה שאני לא רוצה ?
למה היא מזמינה כל מיני אנשים שלא מתחשק לי לפגוש ?

אני לא רוצה את כל זה !

"זה החלום של כל נערה  , את תראי זה יהיה כיף."
"אבל אמא.. זה לא החלום שלי! אני לא רוצה את זה!"
"את רוצה.. את רוצה.. תאמיני לאמא שלך ואל תהיי כפויית טובה"
 

למה את לא מבינה שכל מה שאני רוצה זה משהו קטן ומשפחתי ?
למה את לא מקשיבה להתנגדויות שלי ?

כל מה שאני רוצה עכשיו זה להיסגר בתוך עצמי. 

אני באמת כפויית טובה כמו שאמא אומרת ?

כל המשפחה בריב. שוב.
אני באמת לא מבינה למה אני צריכה ללכת עכשיו לשבת בארוחת שישי עם המשפחה ולחייך,
כאילו שיש מישהו אחד מאיתנו שלא מודע לעובדה שיש ריבים מתחת לפני השטח.
אני שונאת את הרצון של המשפחה הזאת להיראות מושלמת ! 

.
אני יושבת בחדר הסגור שלי בניסיון להתרחק מהכל.. מהמשפחה , מהחברים , מהחיים שם בחוץ - אבל זה רק גורם לי לחשוב.
לחשוב זה רע.