http://www.youtube.com/watch?v=2OCBvKdaubU
I feel something inside of me dies again,i dont need anyone to save from it,ill be fine
do I ?
השיר שמתאר אותי בצורה הברורה ביותר עכשיו.
לפני שבוע אמרו לי שהיא גוססת,שהכימו לא משפיע.
אני לא מפסיקה לבכות,אני מתעוררת בלילה ורועדת ובוכה בהיסטריה,אני פוחדת עליה,אני פוחדת ממה שהיא עוברת,אני פוחדת מה יקרה אם אאבד אותה.
אני לא רוצה לאבד אותה,אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד אותה,היא הדבר השפוי היחידי בעולם הזה,האדם היחידי שהחזיק אותי עומדת,שתפס אותי כשנפלתי,שעודד אותי כשבכיתי
ועכשיו? היא שוכבת במיטה,נאבקת על חייה,מונשמת בעזרת מכשירים,היא לא מי שהכרתי,היא לא אותה __,היא פשוט לא.
אני מרגישה כאילו האדמה קורסת תחתיי,כאילו השמיים יורדים אט אט והכתפיים שלי הן הדבר היחידי שמחזיק אותן עכשיו,אבל אז אני חושבת פעם,ועוד פעם ואני אומרת לעצמי,אם היא במצב הזה עכשיו איך אני יכולה להתלונן? מי אני שאסבול בכלל? מי אני שאייחל למוות?? מי אני שאקח את החיים האלה בידיים כשהיא מתחננת לעוד פיסת זמן,מי אני בכלל?
שום דבר לא מסתדר,ואף אחד לא מבין...היא הייתה המפלט היחידי שלי,ועכשיו מי נותר?
אני רק רוצה שהכל יחזור להיות כמו פעם,שלא היה לי דאגות,שהייתי מאושרת,שהמחלה הייתה רחוקה מהמשפחה שלי,מהראש שלי,מהלב שלי,שלא ידעתי מה זה נזק עצמי בכלל,שלא ידעתי מה זה הפרעות אכילה,לימים שהייתי תמימה ולא מאושרת,אך יותר שמחה ממה שאני עכשיו.
אני רק בת 16 וחצי,והבעיות שלי מצטברות מיום ליום,וזה עול כבד מידי שאני לא יודעת עד מתי אוכל לשאת.
A voice is in my head,please go away,I promise i be good girl.......
כינוי:
m(a)y life
בבלוג זה
בכל הבלוגים
