אני צריכה את האדם הזה שאני אתמלא בבטחון כשהוא יהיה נוכחבחדר,מהאנשים שהאישיות שלהם מאירה לכם את היום.היא הייתה כזאת,אחת שהחיוך שלה שובה את כולם,והצחוק המתגלגל שלה פשוט משפר לכם את היום לא משנה כמה גרוע הוא היה.
אני צריכה את האדם הזה שיחבק אותי חזק חזק,שאני אוכל לבכות עליו ואוכל לבכות לו והוא יבין,בלי לשאול יותר מידי.אני צריכה את החיבוק החם,את המקום השקט הזה,כי אני באמת לא יודעת לאן לברוח יותר.
אני כועסתעל עצמי רוב הזמן,מיואשת מהמצב,והתקפי הדיכאון החוזרים ונשנים לא משפרים את התקופה האחרונה.אני רוצה להשתנות,אני רוצה לחייך מכל הלב,אני רוצה לחיות בלי דאגות,בלי לחץ,בלי המחשבה של "מה אם".
הלוואי והייתי יכולה לקבל את הביטחון שהיה לי בגיל 8.הכל היה פשוט.הצרה הכי גדולה שלי הייתה אם הילד ההוא
יציע לי חברות היום,או אם אמא תסכים לי לישון אצל החברה שגרה ברחוב ה"לא כל כך טוב".
איך הגעתי למצב שאני מתמודדת עם הרס עצמי,מוות,שנאה עצמית,בעיות כלכליות ובעיות במשפחה?זה לא מי שאני...אני לא אחת כזאת.אני לא הילדה שתעמיד פנים שהכל בסדר ותבכה בשקט בלילה שכולם ישנים,חותכת את הידיים כשעצוב לי ממש,אחת שמסתכלת בתמונות של החברה הטובה שלה שמתה ומצטערת שלא יכולתי להיות שם במקומה,אני לא הילדה שתחשוב על המוות.
אז למה נהפכתי?מי אני ?
"אתה תמיד אומר
שלאנשים הפשוטים קשה יותר להסתבך
כי הם לא מחפשים ממה לצאת
הכל נרגע הכל זורם
אז איך יוצא שרק איתי זה אף פעם לא הולך"
כינוי:
m(a)y life
בבלוג זה
בכל הבלוגים
