זה בא בזמנים שונים,כבדות,דיכאון,שמחה מהולה בעצב,יותר מידי חדשות רעות,יותר מידי בשורות שלא רציתי ולא ארצה לשמוע.
הסרטן הזה רודף אחרינו,אחרי,אחרי המשפחה שלי ואחרי מי שקרוב לי ללב,מטיל צל גדול ושחור,ענן כבד שכל רגע הולך להטיל מבול על פניי,אני לא יודעת איך לברוח ממנו,איך למצוא מכסה,איך להסתתר לפחות עד שייפסק.
אמרו לאמא שלי שיש לה גוש בחזה,עדיין בודקים אם זה ממאיר או שפיר,בגלל שיש לסבא שלי לוקמיה...אני יודעת שאסור,אני יודע שאני לא אמורה,אבל אני לא צופה את התוצאות שכולנו רוצים לשמוע.
ולה? לבן אדם הכי מדהים עלי אדמות,למלאך הזה? עד שהיא התרפאה,עד שהיא שמחה שזה הגיע לסופו,שזהו היא לא תסבול יותר,היא תחזור לעצמה...זה חזר.יותר חזק מתמיד,ואני לא רוצה לדעת אם הוא כאן כדי להישאר.
אני לא יודעת כבר איך לפרוק,לרוץ כבר לא עוזר,לצעוק רק יצר כאבי גרון איומים ולחתוך שוב? ממש לא בא בחשבון.
אני עכשיו פקעת עצבים,פצצה מתקתקת ואני מתפוצצת על האנשים הכי לא נכונים..אבל אין את מי להאשים,אין לי למי לבכות,אין לי את מי לשנוא חוץ מהגורל עצמו.
ואני? מרגישה בודדה,עצובה,מפורקת,דכאונית,כעיקרון שונאת את עצמי. אפילו שלרדת במשקל זה הבעיה הכי פעוטה שלי עכשיו היא תמיד פה,כל בוקר כשאני מתעוררת,מודדת בגדים,מתלבשת,מתקלחת,רואה את ההשתקפות,ולא זה ממש לא מוצא חן בעיני.
אלוהים,תביא לי נס,תביא לי אושר,תביא לי בריאות,תביא משהו שישפוך אור על המצב הזה,בבקשה.
עריכה 23:10
נכנעתי,חתכתי שוב.
כינוי:
m(a)y life
בבלוג זה
בכל הבלוגים
