היו לי כמה ימים של שקט,נזכרתי עד כמה החיים יכולים להיות טובים(בערך?), לפחות ביחס לזמן האחרון

אבל כמובן שהיית חייבת להרוס הכל

הבלגתי, ניסיתי לשמור על המצב רוח הטוב

אבל כמובן, איך לא אמא, היית חייבת להרוס

את חייבת להוציא אותי מכליי

נמאס לי ללכת לישון עצבנית

נמאס לי לסבול מנדודי שינה

נמאס לי לקום באמצע הלילה ולהיזכר כמה החיים שלי בזבל

נמאס לי לקום עצבנית

נמאס לי לקום לעוד יום חדש שבו אני יודעת שאני יסבול

אני באמת לא מבינה למה מגיע לי כל הרע הזה

אני לא מבינה איך אמא שהילדים שלה אמורים להיות הדבר שהכי חשוב לה הורסת להם את החיים מבלי להניד עפעף

איך אמא מסוגלת לגרום לבת שלה להרגיש כל יום יותר ויותר זוועה

איך אמא מסוגלת להרוס במקום לתמוך

איך אמא מסוגלת לחיות עם הידיעה שהיא הרסה לבת שלה כל דבר שהיא רצתה בחיים

איך אמא מסוגלת להקשיב בעצת אחרים ופשוט לגרום לבת שלה רע כי זה עושה להם טוב?

מי שמע על דבר כזה?! ולמה אני זאת שצריכה לסבול מזה?

אני לא מסוגלת להשתחרר מכל ההרגשות הרעות האלה

במקום להמשיך בחיים, בנקודה שבה אני נמצאת היום בה כל החיים נפתחים לפני, התקופה שבה אני אמורה הכי הרבה להנות,

אני פשוט רק יושבת בבית בדיכאון ובחוסר חשק לעשות כלום

וכי למה?

כי אמא שלי גורמת לי כל היום להרגיש רע.

גורמת לי להרגיש כמו אפר, מורידה לי את כל הביטחון עצמי, מעצבנת אותי עד שאני לא יכולה כבר, וגורמת לי פשוט לא לרצות את החיים האלה יותר..

נמאס לי כבר באמת שנמאס

הרסת לי כל דבר שבאמת רציתי בחיים

גזלת לי כל תקווה אפשרית

השארת אותי באפיסת כוחות

אז מתי תניחי לי כבר?!

אם יש משהו שאני כל כך רוצה זה לסובב את הזמן כמה שנים קדימה

כל כך רוצה כבר להתחתן ולהקים משפחה משלי

להרגיש טוב, להרגיש בית,להרגיש משפחה חום ואהבה

ופשוט לנדות אותך ולגרום לך להרגיש מה שאת עושה לי..

מי שמע על אמא שמתעסקת בליצור משפחה חדשה עם מפלצת במקום לנסות לשקם את המשפחה שלה שאותה היא הרסה במו ידיה?

כן כן..זו אמא היקרה שלי..