היו לי כמה ימים של שקט,נזכרתי עד כמה החיים יכולים להיות טובים(בערך?), לפחות ביחס לזמן האחרון

אבל כמובן שהיית חייבת להרוס הכל

הבלגתי, ניסיתי לשמור על המצב רוח הטוב

אבל כמובן, איך לא אמא, היית חייבת להרוס

את חייבת להוציא אותי מכליי

נמאס לי ללכת לישון עצבנית

נמאס לי לסבול מנדודי שינה

נמאס לי לקום באמצע הלילה ולהיזכר כמה החיים שלי בזבל

נמאס לי לקום עצבנית

נמאס לי לקום לעוד יום חדש שבו אני יודעת שאני יסבול

אני באמת לא מבינה למה מגיע לי כל הרע הזה

אני לא מבינה איך אמא שהילדים שלה אמורים להיות הדבר שהכי חשוב לה הורסת להם את החיים מבלי להניד עפעף

איך אמא מסוגלת לגרום לבת שלה להרגיש כל יום יותר ויותר זוועה

איך אמא מסוגלת להרוס במקום לתמוך

איך אמא מסוגלת לחיות עם הידיעה שהיא הרסה לבת שלה כל דבר שהיא רצתה בחיים

איך אמא מסוגלת להקשיב בעצת אחרים ופשוט לגרום לבת שלה רע כי זה עושה להם טוב?

מי שמע על דבר כזה?! ולמה אני זאת שצריכה לסבול מזה?

אני לא מסוגלת להשתחרר מכל ההרגשות הרעות האלה

במקום להמשיך בחיים, בנקודה שבה אני נמצאת היום בה כל החיים נפתחים לפני, התקופה שבה אני אמורה הכי הרבה להנות,

אני פשוט רק יושבת בבית בדיכאון ובחוסר חשק לעשות כלום

וכי למה?

כי אמא שלי גורמת לי כל היום להרגיש רע.

גורמת לי להרגיש כמו אפר, מורידה לי את כל הביטחון עצמי, מעצבנת אותי עד שאני לא יכולה כבר, וגורמת לי פשוט לא לרצות את החיים האלה יותר..

נמאס לי כבר באמת שנמאס

הרסת לי כל דבר שבאמת רציתי בחיים

גזלת לי כל תקווה אפשרית

השארת אותי באפיסת כוחות

אז מתי תניחי לי כבר?!

אם יש משהו שאני כל כך רוצה זה לסובב את הזמן כמה שנים קדימה

כל כך רוצה כבר להתחתן ולהקים משפחה משלי

להרגיש טוב, להרגיש בית,להרגיש משפחה חום ואהבה

ופשוט לנדות אותך ולגרום לך להרגיש מה שאת עושה לי..

מי שמע על אמא שמתעסקת בליצור משפחה חדשה עם מפלצת במקום לנסות לשקם את המשפחה שלה שאותה היא הרסה במו ידיה?

כן כן..זו אמא היקרה שלי..

לא מאמינה שזה תמיד קורה לי !

לצערי, אחד הדברים שאני יוכל להעיד על עצמי הוא שאין לי חברים טובים שנשארים איתי לאורך הדרך.

יש לי חברים לתקופה מסוימת ושם זה נגמר.

אוספת אותם לתקופה שבא לי ואת עוזבת, כאילו כלום לא היה.

לצערי, הדבר שהכי קורע אותי מבפנים, שלאורך השנים אגרתי כל כך הרבה חברים, ולמרות זאת אני הכי בודדה שיש.

בדרך כלל זה לא מפריע לי אבל עכשיו אני כבר ממש רותחת

איך תמיד אני נדבקת רק לאנשים שדואגים אך ורק לתחת של עצמם

מבליגה ומבליגה..עד מתי?

גם לי יש בעיות לא רק לכם, אז למה אי אפשר לדבר על הבעיות שלי אף פעם?

למה תמיד שיחה עליי הופכת לשיחה על עצמכם?

למה כל הישג שלי הופך לשלכם?

דיי

רוצה מישהו אמיתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

רוצה חבר

רוצה מישהו שיקשיב ויתמוך

זאת בקשה כל כך גדולה?! מישהו שיעזור לי בזמן משבר רגעי שקורה פעם בחצי שנה?!

אני תמיד כאן בשביל כולם

עושה הכל,מקשיבה להכל,משתעממת אבל תמיד נמצאת במקום.

אז למה אף אחד לא בשבילי?

הנה כבר הגיע לילה, ואני לא נרדמת..

העיניים כבר שורפות וכמעט נעצמות, העצבים מחוסר השינה כבר מתחילים להשפיע, הגוף מתחלש, אני עייפה, אני רוצה לישון אבל לא יכולה..

המחשבות לא עוזבות אותי

שוכבת במיטה

נזכרת בכל הטעויות שלי

בכל הדברים שכל כך רציתי ואותם גם פספסתי

נזכרת בכל המילים הרעות

בכל הכאב והחוסר שקט ששוכנים אצלי בימים אלה

קשה לי מאוד.. אני קורסת !

כל הזמן מחשבות, לא נותנות לי לנוח לרגע, מהדהדות לי בכל רגע נתון..

ואני רוצה לישון,רוצה לנוח,רוצה לשכוח קצת מהעולם הזה

רוצה להיעלם מפה וגם לו לרגע..

רוצה למצוא את הדרך שעליה אני צריכה לעלות

רוצה שינוי!

אבל לא יכולה..

שמישהו יאיר לי לי את הדרך?

או לפחות יתן לי כדור שינה?