לא כל מי שנודד מחפש את דרכו - ג'. ר. ר. טולקין

צעדתי שם, בשבילי העפר הישנים ובדרכים הסלולות מעשה ידי צלם אנוש.

הלכתי בדרכם, חושבת אלפי מחשבות ומשאירה אותן בראשי.

אתמול, כשראיתי את התמונות מתעוררות לחיים בפעם הראשונה,

הבנתי שנשמתי אויר אחר. שראיתי את אותם המראות מאז, בדיוק את אותם הדברים.

אבל בינתיים המחשבות מהמסע שעברתי ביחד עם החברים הכי טובים שלי - מעלות אבק במגירה שכוחת אל בתוכי.

אני זוכרת הכל. לא כתבתי דבר.

לפעמים כשאני חושבת על המסע, עולה לי התמונה שלו שר ביער, בזמן שהגשם מחריש ומתחזק, בוכה איתנו.

הקול שלו נשבר, חותך את שתיקת העצים.