לא כל מי שנודד מחפש את דרכו - ג'. ר. ר. טולקין

כל כך הרבה אנשים כאן מתארים בדיוק את מה שאני מרגישה ואת מה שהייתי רוצה שיקרה. איך זה שהם רודפים בדיוק אחרי מה שאני רודפת? אולי העולם קטן יותר ממה שאי פעם תיארתי לעצמי, אולי השוני בינינו לא גדול כמו שלימדו אותנו.

זה נחמד לשקוע בשאלות שכאלו, לשחק ב"אולי" וב"מה אם", אבל זה לא פותר אפילו בעיה אחת קטנטנה. החיים שלנו כל כך מורכבים והדרך לאושר נראית אין סופית. אני דיי בטוחה שהיא באמת כזאת, ורק בסוף, רגע לפני שעוברים מהעולם, מסתכלים לאחור ומבינים כמה מאושרים היינו יכולים להיות לו רק היינו שמים לב לכל מה שעשינו והיינו.

רגעים של צלילות בסוף החיים הם דבר שהייתי רוצה שיהיה לי עכשיו, כדי שאוכל להתסכל על המציאות שלי בשמחה. אני בהחלט צריכה משקפיים ורודים, אך ורק בשביל לשמור על השפיות שלי, שנעלמת מרגע לרגע כי המציאות שלי, ושלכם, מסתבר, זזה מהר מדי ואני לא מספיקה לעמוד בקצב שלה.