Fear
|
כינוי:
Eve. בת: 30
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
נובמבר 2015
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | |
| 11/2015
אמא. אתמול התקשרת ואמרת לי לחזור. אמרתי לך שלא. ואת אמרת לי תחזרי,תחזרי מחר הביתה. לא כי בא לך שאני אחזור הביתה..אלא כי את מרגישה אשמה. אשמה על פליטות פה מפגרות, שאמרת לי בעצמך לעזוב את הבית. אשמה על זה שאת יודעת שהבת שלך מעדיפה מקום אחר,טוב יותר להיות בו. אשמה על הילדות שהרסתם לי ועל כל החלומות שלא התממשו. אשמה על זה שיש אי שם אמא אחרת שדואגת לי ואוהבת וקונה לי דברים. אשמה שהתחתנת איתו. אבל אני לא מאשימה אותך,רק את את עצמך. ונחשי מה? לא אכפת לי...יש לי פה חיים אחרים. יש לי אוצרות ביד ואת כרגיל לא תומכת. האווירה בבית קודרת,אתם לא מדברים איתי ועם אחי,לא שואלים לא מתעניינים..אז גיליתי מה זה חיים אחרים. ועכשיו אני פה,תוהה...האם לחזור למקום הקודר,לעזור לאחי לעבור את הסיוט שעברתי כל השנים האלה, של לשבת לבד בחדר ולבכות,לקלף את הקירות והפחד...הפחד של לצאת מהחדר כשהוא בבית. לא היית צריכה להתחתן איתו,אפילו אמא שלו אמרה לי בזמנו לעזוב את הבית ובעיקר אותו. כי הוא דיקטטור,הוא השליט. אם את לא מקשיבה למה שהוא מצווה עליך את חוטפת מכות, חשבת ששכחת את הדם במקלחת? את הצרחות שלכם? את אחי הקטן מבקש שאני אקריא לו סיפור כדי שהוא ירגע? את המכות שקיבלתי כי לא עניתי לטלפון,כי פחדתי,כל החיים האלה פחדתי. את אחי הקטן,כשהוא מאוד קטן ואבא משחק איתו בלשבור את הידיים כשהוא שיכור? בזמן שהוא מיילל תוך כדי ומתחנן שיפסיק? ואת הפנים שלך נפוחות מהמכות ואותך שמה מייקאפ כדי לכסות הכל? אני לא מוכנה לכסות יותר,דיי. אז מה שזה כבר לא ככה והבית שקט (יותר מדיי שקט) והכל קרה לפני שנים? אני לא רוצה יותר לחיות ככה. אני לא רוצה ללכת על קצות האצבעות יותר כדי לא להעיר את המפלצת. אז עזבתי,ואת אומרת לי לחזור היום. את לא מבינה כלום.
EVE. שיש לה רק משהו קטן טוב לומר - מצאתי עבודה :)
| |
|