יש לי חום. (ידעתי שזה יבוא! ) וכרגיל נכנסה לי לראש איזו שטות..ועד שאני לא עושה ומשיגה מה שבא לי אני לא נרגעת. מצאתי את עצמי ברכבת לכיוון תל אביב,לפגוש מישהו. ברור שאין שום דבר רע בספונטניות ובללכת לפי הרגש ולעשות מה שרוצים. אבל אי אפשר לעשות את זה בכל מחיר. פה הגזמתי...עלה לי החום עוד יותר. חזרתי גמורה. בכללי התקופה הזאת לא משהו,כל כך הרבה לחצים..ודברים שלא מסתדרים. עכשיו רק נשאר להיות חולים גם מחר ולעשות גשר לסופ"ש! חחח "יש לי צמיגים בבטן רק כשאני יושבת..כשאני עומדת לא רואים"
-"נו ברור. ואם את שוכבת אז בכלל...נכנס לך בפנים!" "זה לא נכנס בפנים..הבטן נימשכת כלפי מטה בגלל כוח המשיכה הפועל כלפי מרכז כדור הארץ"
נכון שהילד/ה בתמונה מחייכת...אבל אני ממש לא! לא פעם נתקלתי בפוסטים של "וואו,כיף,חורף"...או שמעתי דרך דיבורים של אנשים. הרבה אנשים אוהבים את החורף,זה לא סוד. אבל אני ממש לא! וזאת מכמה וכמה סיבות : 1. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מחפשת מה ללבוש...בשביל לישון. בסוף אני אשן עם סוודר של הבית ספר וזהו (של חיל האוויר) :\ 2.אי אפשר לקום. פשוט אי אפשר! אין חשק..מרגישים את העייפות לא משנה מה. זה מציק. 3.אווירה קודרת ומדכאת,נראה כאילו כולם תקועים בבועה של עצמם..כל אחד עם המחלות והשפעות שלו. ממש לא כיף. 4.מחלות (שפעת,קירור,צינון,דלקת וכל השיט)...כבר אמרתי? 5. שפתיים שמתייבשות 6.קור. 7.חמישים שכבות של בגדים (/גוונים של אפור חחחח. מושפעת שכמותי. ) 8.אתה מוצא את עצמך ניזקק לדברים (מה שאני ממש שונאת אגב! ) :ניזקק לתה,ניזקק לתרופות,ניזקק לשמיכה חמה,ניזקק לחום!
סוף סוף השבת עברה לי בצורה פחות משעממת מהרגיל. (יום שישי לא עשיתי כלום !) אתמול התעוררתי מוקדם,הבנתי שאני לבד בבית (עם אחי,אבל הוא קטן..הוא לא נחשב) ואז ראיתי שעמנואל מחובר בפייסבוק. אמרתי טוב,צריך לסגור את הסיפור לא? (לא!) אבל אנשים אמרו לי לסגור איתו את הסיפור בצורה ישירה-אז יאללה,גם ככה אין מה לעשות. הצעתי לו לבוא אליי,הוא בא. ישבנו על נס קפה והתחלתי לספר לו כל מה שעבר עליי,כל מה שעובר עליי. הוא לא חזר בו! הוא עדיין מחשיב אותי כ"קלה להשגה". אבל איך אני יכולה לכעוס עליו ? כמה עוד הזדמנויות יהיו לנו לשבת ככה אחד עם השני ? עם כמה בנים בחיים עוד ייצא לי לשבת מחובקים ולספר לו על 10 בנים אחרים חחחח? זה משעשע.. העיקר שהוא מקבל אותי כמו שאני.....כמו שהוא חושב שאני. לא?
אחרי איזה שעה שדיברנו והוא סיפר עוד כמה דברים על מה שעובר עליו,הוא הלך ואני המשכתי להשתעמם לבד. בערב קראתי לחברה לצאת,קיבלתי את הכאפה של החיים שלי. פשוט מצאתי את עצמי יושבת שעה וחצי ומחכה בחוץ. ובנתיים דיברתי עם כל העולם ואישתו בטלפון מרוב שעמום. התקשרתי לעמנואל בסוף ואמרתי לו שמשעמם לי ושיבוא לבדר אותי. הוא השתכנע ואז החברה באה,התחילה לבעוט בי,עשתה לי סצנות. הלכנו קנינו סיגריות CAMEL (נכון זה של ערבים???) שעה ניסיתי להסביר לה שזה סיגריות של ערבים. ואז עמנואל בא,ישבנו שלושתינו ואז היא החליטה שמשעמם לה איתנו,קמה והלכה. נעלמה. נשארתי עם עמנואל. ניסיתי לכתוב לה בווטסאפ,ואז קלטתי שהיא הזאת פשוט הלכה לחבר שלה. יופי,הייתה אומרת ככה וזהו.
מה שאני אוהבת בו זה שאפשר לשבת איתו,לדבר על בחור אחד ולקבל ממנו את מלוא התמיכה. בלי קנאה,בלי דברים מפגרים. יש לו הרבה עצות טובות ואינסוף חיזוקים.
אין בית ספר!!! הייתה אזעקה :) שהקפיצה אותנו בפאקינג 5 וחצי בבוקר..ומאז קשה לחזור לישון. אבל מה זה משנה בעצם? אין בצפר!
התעוררתי עם מצב רוח ממש טוב! שזה מפתיע..לטובה. אני מרגישה מלאת מוטיבציה,ממקום לא מוסבר. אבל למי אכפת,העיקר שטוב לי, לא? התעוררתי,שתיתי קפה,עישנתי סיגריה,שמעתי מוזיקה,עשיתי מקלחת טובה. מה צריך יותר מזה? so...פוסט אופטימי ראשון,הא ? מזל טוב לי!
אז,ה"אהוב" שלי ..לא התקשר ולא ניסה אפילו. ואני לא יודעת אם זה טוב או לא. אבל הרי אני זאת שניתקתי איתו קשר,אז למי אכפת? אפילו יותר טוב ככה,חוסך הסברים וקרירות מהצד שלי. באמת שאני מעדיפה שזה יגמר באוויר בצורה טובה מאשר בצורה ישירה ובריבים. אז...לא ניתן לזה להרוס את היום שלי. Right?
אתמול היה מבחן במתמטיקה..והוא היה ממש ממש קל! פשוט מצאנו את עצמנו קבוצה של 4-5 ילדים מבואסים תחת,בגלל שהלך קל! חחח העניין הוא שדחפו 80% מהשכבה ל3 יחידות,והרוב זה ילדים חכמים,עם הרבה פוטנציאל ונורא קל לנו ב3 יחידות.
אז החלטתי לקחת צעד ולגשת לרכזת מקצוע לבקש שתעלה אותי ל4 יחידות,זה אומר-קריעת תחת. אני אצטרך לגשת לבגרות בחורף (שזה אוטוטו) לשאלון 803. ובקיץ לעשות 2 שאלונים של 804-805,שהם יחסית קשים. אני אצטרך לחרוש. אבל אני אצליח. נכון? :) wish me luck
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Eve.
)
