 כינוי:
Eve. בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
|
Leeches
היה לי חלום ממש הזוי (מי שמתנדב לפרש לי אותו-אשמח !  )
חלמתי שאני בג'קוזי...בשלב מסויים אני קולטת שיש מסביבי עלוקות.
נלחצתי טיפה ואז חזרתי הביתה מיד. וגם שם-עלוקות..
התחלתי להרוג אותן אבל הן התרבו בקצב מסחרר.
זה הגיע למצב שחיפשתי אותן בכל הבית והרגתי אחת-אחת בעזרת נעל.
דבר נוסף שמוזר בחלום הזה הוא שהן אפילו לא נידבקו לי לעור ולא מצצו לי את הדם (מה שעלוקות עושות בדרך כלל)..
אבל קרוב לוודאי שהם ניזונו מדמו של הכלב שלי,אני לא זוכרת בדיוק אבל אני זוכרת שהעפתי אותו בבעיטה מהבית.
מיד אחרי זה חזרתי להרוג אותן ואת ה"גופות" הייתי מעיפה מהחלון. ברגע שהיה נראה ששוב הבית נקי מהן-הן שוב חזרו להופיע אחת אחרי השניה.
מיום ליום אני מבינה עד כמה אנשים מוזרים! (אני לא אפרט,אבל אני די חוששת למצב שלנו כבני אנוש)
אני כן אביא דוגמה אחת,היום מישהי מהכיתה שלי עשתה לי מין תרגיל,אמונה תפלה מסויים עם השרשרת..(שמים למישהי שרשרת על היד ואז מרימים והכיוון שהשרשרת תסתובב מעידה על המין של הילד/ה שתהיה לה בעתיד ואז ממשיכים לעשות את התרגיל שוב ושוב עד שהשרשרת מפסיקה להסתובב).
אז מה שקרה בעצם זה שהשרשרת לא הסתובבה מלחתחילה...וגם פעם שניה לא. אז היא החליטה שלא יהיו לי ילדים אף פעם (כמובן שאני חושבת שזה נאיבי ופתאטי להאמין בשטויות האלה,אבל ניחא..) מה שמציק לי,זה שהיא אשכרה מאמינה בזה ויותר מזה-שעה אחרי זה,כשהיא ראתה אותי שוב,היא חזרה לדבר על זה בזמן שחיוך פרוס על שפתיה ואמרה משהו בסגנון של :"נו,השלמת עם העובדה שלא יהיו לך ילדים?"
זה מרגיז.
אנשים יכולים להיות ממש מוזרים.
סתם תמונה שמצאתי שקשורה לנושא ;)
(אני באמת תוהה לגבי מצב הנפשי שלי...בעקבות 2 החלומות האחרונים. אולי אני מפתחת סוג של פראנויה ?)
| |
Some word with letter "F".....Frogs.
כרגיל העולם מתמוטט עליי. זה קורה בערך פעם בחודש-חודשיים,לעיתים אפילו בתדירות יותר גבוהה.
מה שמשותף ליומיים האחרונים זה: 1.עייפות , 2.חוסר שעות שינה , 3.עינויים בבית הספר, 4.חרמנות.
אתמול מצאנו את עצמנו,חצי מהשכבה ,עומדים שעה-כן,שעה על הרגליים..לא פחות ולא יותר,בשביל שיכניסו אותנו לחדר האוכל. למה? כי מישהו או כמה אנשים מהשכבה שלי קיללו וזרקו אוכל על האישה שמגישה אותו...אז דפקו את כולנו (army-style) זה עוד מילא,כשמישהי ניסתה להתווכח אז אחת המדריכות צעקה עליה והסבירה לכל מי שעמד שם עד כמה זה לא יפה ולא מכבד לזרוק אוכל על בן אדם מבוגר וזה הגיע לטונים לא נעימים,כאילו אנחנו עשינו את המעשה.
אחרי שכבר נכנסנו ואכלנו התחיל השיעור ומיהרנו לסיים את האוכל כדי לא לאחר בצורה רדיקאלית לשיעור (למרות שהיינו כבר באיחור). בסוף הגענו לפני המורים.
סיימתי ללמוד בסביבות 4 וחצי (עם הרבה כאב ראש). אבל אם אתם חושבים שהלכתי הביתה מיד אחרי זה-אתם טועים,נשארתי לנקות את הכיתה עם עוד 2 בנים. לנקות את הכיתה עם בנים בלבד זה מעצבן כי הם כמובן לא יודעים לנקות,הבעיה שגם אני לא. אז יצא שניקינו ב"חפיף" והמדריכה וויתרה לנו בסופו של דבר כי היינו רק 3 ילדים וניקיון כמו שהיא ציפתה שנעשה דרש לפחות 4-5 איש. ב5 וחצי בערך הייתי בבית. הייתי עייפה-מתה...אבל מה? יום למחרת (היום) יש מבחן וצריך להתכונן אליו. אבל במקום לשבת ולהתכונן מה שקרה הוא שבעצם ישבתי במחשב,בלי כוח להזיז כלום חוץ מידיים ופה (דיברתי עם מישהו במיקרופון) ועם כמה שהמצפון אכל אותי מבפנים לא מיהרתי ללמוד,פשוט לא היה לי כוח לזה. מה שיותר גרוע-זה שמצאתי את עצמי במיטה רק ב1 בלילה כי מאיפשהו פתאום עלה בי חשק עז למין. אבל לא היה לי מה לעשות עם זה . אז נרדמתי.
היום:
התעוררתי לבית ספר,לא מוכנה למבחן בכלל,די בלחץ.
שחכתי את המחברת+הנוסחאון בבית. ומה שהכי מעצבן זה שלא משנה עם כמה שניסיתי ללמוד בין לבין שיעורים שהיו לפני המבחן היום (המבחן היה בסוף היום)-הם לא חילקו נוסחאון ונידפקתי. הדבר היחידי שיכולתי לעשות זה איזה סעיף מיסכן שזכרתי את הנוסחה שלו במקרה.
עוד פרט ששכחתי לציין-אתמול בלילה שלחתי ליזיז שלי לשעבר "ער?" (שאלת ה"ערה?" הידועה) והוא ענה לי רק כשהייתי בדרך חזרה הביתה היום. בקיצור,אין לו זמן לזיין אותי :\ .
בסוף החלטתי ללכת לישון-לשים זין על הכל. ולישון.
חלמתי חלום : בחלום גרתי במין בניין-מצוקה שכזה (אתם יודעים,אנשים זקנים וחולים,עניים,קירות מתפרקים,עובש על הקירות,דירות קטנות ולא יציבות בעליל...). בחלום היה בן אדם משוגע. גבוה,תספורת בסגנון של איינשטיין,יחסית גדול בגוף,כבן 60. המשוגע הזה היה מגיע לבניין (אפילו שהוא לא היה קשור אלייו) ומציק לשכנים. צועק במסדרון ...דברים כאלה. והיה שכן שהיה נראה טוב אבל מבוגר (בן 40) שהיה חבר של אבא שלי ככל הנראה. עליתי אליו (הוא גר כמה קומות מעל) וכנראה שחכתי את המפתח בדלת כי כשחזרתי ראיתי את המשוגע יושב בדירה המתפרקת הזאת..אחר כך הוא התחיל לקפוץ עליי,לשחק מחבואים,לצעוק,לצחוק...אחרי מאמץ רב הצלחתי להוציא אותו מהדירה. ואז ראיתי שהוא שכח את המפתחות שלו וכל מיני תעודות מזהות,אז פתחתי את הדלת להחזיר לו והוא כמובן ניסה הידחף חזרה לדירה ושוב הוצאתי אותו בכוח...ואז הוא התחיל לשבור לי את הדלת,את הקירות. זה הרגע שבו נלחצתי באמת והתעוררתי מהחלום.
זהו,זה כל מה שהיה היום בנתיים.
מקווה שהמצב ישתפר ויתנו לי לגשת למבחן חוזר 
R.I.P- המחשב של אחי מת.
| |
התקפי חרדה+ההתמודדות איתם
די רציתי לכתוב על דברים אחרים,בנאליים יותר בפוסט של היום...
אבל אם אני מבטיחה משהו אז אני מקיימת. אני חושבת שהנושא הזה חשוב,לא רק לי אלא גם לאנשים שחווים דברים דומים.
למרות שביחס לכמות התגובות בשאר הפוסטים,כמות התגובות בפוסט הקודם הייתה מצומצמת יותר. אבל ניחא,אני יודעת שאנשים קוראים פה ומגיבים וכל תגובה מחממת לי את הלב,אז תודה לכולכם. 
אז,הפוסט הזה הוא החלק השני של הפוסט הקודם.
אבל,לא חייב לקרוא את הפוסט הקודם ואפשר להתחיל מהפוסט הזה,לא פספסתם כלום.
אני והאקס שלי (אז הוא היה בן זוג שלי ) ישבנו במדרגות ודיברנו. זה היה משהו כמו לפני שנה-שנתיים,אני לא בטוחה.
באיזשהי נקודה בשיחה התחלתי לבכות,אבל לא בכי רגיל כמו שכולם מכירים...בכי חסר שליטה, בכי שאתה מרגיש שבא לך לשבור משהו.
הוא חיבק אותי ואמר שהכל בסדר,הוא ממש היה שם. הוא אמר שבחיים הוא לא יעזוב אותי ושאין לי מה לפחד כל כך מהקשר הזה ושהוא אוהב אותי.
ואתם יודעים? האמנתי לו,כי באמת רציתי שזה מה שיהיה,באמת רציתי להאמין שהוא מדבר אמת.
קצת על הקשר שלי איתו : היינו 3 חודשים מדהימים ביחד ואחריהם הוא היה צריך להתגייס,לקרבי..אף פעם לא הייתי בסוג כזה של קשר אבל ידעתי שזה יהיה מאוד קשה בשבילי,ידעתי שאני לוקחת סיכון גדול. אבל ראיתי כמה שהוא בחור טוב והחלטתי בכל זאת להתכנס לזה ולא משנה מה (כשאני מחליטה משהו אי אפשר לעצור אותי). אז באמת צדקתי והיה לי קשה בקשר הזה אבל שוב-אם אני מחליטה משהו זה מה שיהיה. זה הגיע למצב שהייתי רואה פעם בשבועיים-שלושה וכל פעם שהוא היה חוזר הייתי פשוט בוכה לו. בחיים לא בכיתי כמו שבכיתי בתקופה הזאת. הוא תמיד היה תומך ומעודד ומחבק ומזכיר שהוא פה לידי והכל בסדר. בסופו של דבר זה החמיר..עד שזה הגיע לאותה שיחה במדרגות. לא יודעת מה קרה באותו ערב אבל הרגשתי שאני משתגעת ושהוא לא באמת שם. שאני הוזה דברים.
מצאתי את עצמי מפחדת,מצאתי את עצמי נחנקת ובוכה ומקיאה מבלי שזה יהיה בשליטתי. כשהוא לא היה נמצא שם הייתי צריכה לטפל ולדאוג לעצמי,לשכנע את עצמי לקום ולשטוף פנים. ממש כמו אמא שדואגת לבן שלה כשהוא נופל ומקבל מכה.
בכל מקרה,זאת הייתה נקודת השיא..משם משהו השתנה,ראיתי שנהיה לו פחות ופחות אכפת ולי יותר ויותר קשה. התחלתי להבין שכל מה שהוא אמר זה בולשיט-ושלא,הוא לא יהיה שם תמיד בשבילי. הקשר שלנו השתנה לחלוטין,החלטתי לעשות צעד שהרס אותו לגמרי.
מאז לא הצלחתי להכנס לשום דבר רציני עם אף אחד,נשחקתי.
מעבר לכך,איבדתי את האמונה שלי באנשים...התחלתי לחשוב. הגעתי לאותם נקודות שהעלתי אתמול והבנתי שאמנם זה היה השיא בחיים שלי אבל היו דברים קודמים לכך שכנראה גרמו למצב להיות ככה.
הרבה אנשים אחרים שסיפרתי להם על המצב שלי באו ואמרו "אני לא כמו כולם" כל אותם האנשים היו בדיוק כמו כולם.
פעם ניסיתי להתחיל עם בחור ...קצת אחרי שנפרדנו אני והאקס. ובאמת היו לי ציפיות לגביו,כי הוא היה חמוד אליי כל הזמן והתנשקנו. וברגע שהוא בא ואמר לי שהוא מצטער והוא לא רוצה חברה כרגע הלכתי לצד ופעם ראשונה ואחרונה שהיה לי התקף חרדה מול חברים שלי,הרגשתי שוב לחצים בבטן ובגרון והכי גרוע...הרגשתי לבד ושוב בכיתי ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב בושה.
באותו רגע לקחתי את התיק והלכתי הביתה.
אוקיי,אז מה עושים מאז? איך מטפלים במצב שכזה? הרגשתי לבד. כל כך לבד.
עד היום זה הדבר שהכי מפחיד אותי. להיות לבד,להרגיש בדידות.. זאת ההרגשה הזאת הכי נוראה בעולם.
אבל לקחתי את עצמי בידיים. אני חייבת לציין שאף פעם לא קיבלתי עזרה מקצועית (פסיכולוגים)...לא יודעת למה. אני פשוט מאמינה שיש דברים שאני צריכה לטפל בהם בעצמי.
אז,אי אפשר להמשיך ולהפיל את זה על כתפיים של כולם ולהגיד "יש לי חרדות נטישה" ולשמוע כל פעם "לא,אני לא כמו כולם!" ואז התוצאה היא אותה תוצאה תמיד.
בשביל שלא להיות כמו קודם במחשבה של "כל בן אדם שהייתי איתו בכל קשר כלשהו אי פעם-ברח ממני" החזרתי את הקשר עם חברה טובה שלי שאנחנו חברות כבר כמה שנים והקשר פשוט התנתק בגלל שכל אחת מאיתנו הלכה לכיוונים שונים בחיים. בכל מקרה,עכשיו אנחנו שוב חברות טובות למרות הפער. הפסקתי לחשוב על כך שכולם נוטשים אותי,פשוט הפסקתי. חוץ מהבלוג הזה לא תשמעו אותי מספרת על כך יותר-מי שצריך לדעת,יודע. שמתי הכל בצד והשלמתי עם העובדה שאנשים באים ואנשים הולכים-עם כמה שהעובדה הזאת קשה. בכל מקרה,תמיד יהיה שם מישהו...גם אם הוא לא יהיה שם לידך לנצח הוא בכל זאת יהיה שם וזה גם משהו שצריך להעריך,תמיד יהיו אנשים ומעבר לכל האנשים האלה...בסופו של יום רק בן אדם אחד ישאר שם לנצח בשבילך וזה אתה עצמך! אז הכי מכל צריך להקשיב לעצמך,לדעת לאהוב את עצמך,לקבל את עצמך ולהעריך את עצמך,להנות מעצמך.
זה הכל :)
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
