ב3 ימים האחרונים,אני מרגישה כאילו אני על סף מוות. כל יום שעובר מרגיש לי כמו יום אחרון. מתי זה יגמר? יום דיכאון,יום כאבי ראש,יום כאבי גרון. אני מרגישה כאילו אני נישברת פיסית ונפשית. מה קורה איתי? כל פעם משהו חדש,כל פעם בכי חדש. אני לא יכולה להתפרק ככה,לא אחרי שהפסקתי עם זה...אחרי שכבר תקופה שלמה הרגשתי טוב. אני פשוט מתביישת לפרסם את זה,אבל מה אני אפרסם אם לא את מה שאני מרגישה באמת? FUCK IT.
Eve. ושוב- פאק איט!
עריכה(אחרי קריאה שניה של מה שכתבתי): אני נשמעת כמו ילדה בת 12.
כנראה שאני אף פעם לא אלמד להפסיק להיפגע מהמילים של הבן אדם הזה. בן אדם שהיה לצידי במשך מעל שנה,בן אדם שנפתחתי בפניו,כפי שלא נפתחתי כלפי אף אחד לעולם,אפשר לומר. בן אדם שנתתי לו להכיר כל פרט ופרט מגופי ומנפשי במשך התקופה הזאת. בן אדם שסמכתי עליו בעיניים עצומות. בן אדם שאטם אותי מלהפתח לאנשים אחרים אחריו. בן אדם שגרם לי לסבל נפשי ועדיין גורם לי.
עצוב שתכננתי להקדיש את הפוסט לבן אדם אחר בכלל,בן אדם היחידי אולי שיבין אותי על איזה בן אדם נבזי אני מדברת, בן אדם צבוע. דו פרצופי. אוף. איפה אתה עמנואל? בדיוק 5 שנים עברו מאז היום היפה הזה שראיתי אותך לראשונה. חבל שנעלמת ככה. Eve. שחייבת להפסיק להרגיש רע. אבל איך? אולי היא באמת שחטה את כל הכבוד שלה,כפי שהבן אדם הנבזי אמר. אולי היא באמת צריכה להפסיק להזדיין איתו.
Cause the spaces between my fingers "Are right where yours fit perfectly ... But drenched in vanilla twiligh" I'll sit on the front porch all night Waist-deep in thought because "When I think of you I don't feel so alone ♥
מצפה לי שבוע עמוס הפעם, 3 מבחנים בשבוע אחד. אבל נעבור גם את זה. :)
החלק שאני הכי לא אוהבת בריבים בין אנשים הוא שאחרי זה הם באים ומתנהגים לאנשים שהם פחות אוהבים כחברים הכי טובים שלהם. זה פשוט מטומטם. אבל אני עומדת בהבטחה שנתתי לעצמי,אני מתרחקת משלושתן,ויהי מה.
Eve: כואבת לי השן (*התחילו לגדול לי שיני הבינה) היא אוהבת להתחיל לכאוב בסופ"שים. Son Of Rain: נו כמו כולם רוצה לצאת בסופ"שים,מעפנה.
עד כאן להיום. Eve. שעדיין לא מבינה מה אנשים מוצאים בדבר המטומטם הזה. (30second of sh*t)
חיי שוב הגיעו לשלב שבו צריך לבחור. לבחור בין אם להתעלם מהבעיות,מההפרעות וההרגשה הלא טובה ולזרום עם המצב,להמשיך את מה שהתחלתי או לחתוך ולהגיע לשביל המוכר שלי,שביל שבו הלכתי הרבה זמן. היו המון פניות ואפשרויות,אבל כל פעם החלטתי שלא לפנות ולהמשיך בדרכי,עד הפניה הזאת. את הפניה הזאת אהבתי,הכרתי בן אדם עם אישיות מדהימה ועדיין משהו פשוט לא זה. אני מרגישה שאיכזבתי את עצמי. באמת האמנתי בבחירות שלי, האמנתי שאני הולכת ולא מוותרת הפעם. זה לא מה שקרה. הרבה מאוד זמן אני שואלת את עצמי אולי עדיף לי להיות לבד? או שאולי,כמו שחברה שלי פעם אמרה,הכל בגלל הפרעות חרדת הנטישה? בכל מקרה,ניפרדנו,חבל.
זוכרים את החברה מהפוסט הקודם? ההיא שרטנה בתקופה האחרונה עד כמה שהיא עצבנית על חברה אחרת שלה שמסתובבת ומקנה יותר תשומת לב למישהי אחרת.. אני חייבת לה תודה. תודה שהיא פתחה לי את העיניים וגרמה לי לראות איזה בן אדם נבזי ורשע היא ועד כמה אי אפשר לסמוך על האנשים הקרובים אלינו. מי שלא לגמרי יודע,או לא הבין- ישנן 3 בנות בכיתה שלי שמסתובבות הרבה ביחד. אחת דפוקה (ורעה),השנייה סתם בלונדינית והשלישית ערסית צעצוע. אז ה"רוטנת" (נקרא לה כך), החליטה לקחת צעד קיצוני ולסכסך בין הבלונדינית והערסית, היא פנתה להורים של הבלונדינית וסיפרה להם כי חברה שלה,הערסית,היא בעלת חבר סוחר סמים והיא עוזרת לו. פה ושם גם שמעתי שהסוחר סמים איים על אבא של אותה הבלונדינית ואף התרחשה שם אלימות פיזית. על מנת לאיים ולגרום לו לא להלשין. בסופו של דבר,ההורים של הבלונדינית פנו לבית הספר ומשם התברר שגם ביתם הבלונדינית עזרה לחברתה ולסוחר הסמים ההוא להעביר סמים ושלושתם עברו לחקירה משטרתית. וכל זה.... רק כי הרוטנת קינתה בזה שהבלונדינית מסתובבת עם הערסית יותר מאשר איתה. גועל נפש.
Eve. שמרגישה בודדה.אבל את מי היא יכולה להאשים אם לא את עצמה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Eve.
