אז ממש רציתי לכתוב משהו ולא היו לי רעיונות.. נכנסתי והופ הנושא החם הקפיץ לי את כל הפיוזים.. כבר המון זמן שאני מתלבטת לגביו. המון זמן שרציתי להגיד או לספר אבל קשה לי מדי לחשוב על זה. יש לי פירפורים קטנים בלב והתכווצויות של אשמה וגועל בבטן... הסקס הראשון שלי.
או האונס הראשון שלי...
הייתי ילדה. קצת לפני יום הולדת 16. תמיד בוגרת מדי לגילי, ובכל זאת גיל ההתבגרות - חייבים למרוד ולעשות שטויות.
הכרתי אותו בצ'ט, הוא היה גדול ממני ב8 שנים (תעשו חשבון לבד). התאהבתי. וכמו הילדה הטובה שאני, רצתי לספר לאמאבא - התאהבתי! אני רוצה שתכירו אותו, אני מאושרת! בהתחלה הייתה שמחה כי כמה שבועות קודם התנשקתי לראשונה ויום למחרת גיליתי שהבחור יצא מהבית שלי והלך לחברה הכי טובה שלי. הם שמחו כי הפסקתי לחשוב על זה. ואז התחילו השאלות; אופס עניין הגיל, אופס מובטל (אבא מעקם פרצוף), אופס לא עשה צבא, כאן אמא מתפוצצת וזה לא שאמא עשתה צבא, ממש לא, אבל לאמא היתה הנקודה הבוגרת של "אוקיי, לא עשה צבא, מה כן הוא עשה והשיג בזמן הזה של 8 השנים ביניכם?". התשובה היתה כמובן כלום. נאסר עליי לדבר איתו, להיפגש איתו ואפילו לצאת מהבית לבד ללא ליווי של חברה או מישהו.
זה עבד יומיים.
התגעגענו, קישקשנו שטויות רגשניות של בני טיפשעשרה. ואלוהימה, הוא ידע לקשקש! חזרנו להיפגש בסתר, כל החברות כעסו עליי. אף אחת לא רצתה לשמוע לא עליו ולא ממני, אחותי לא דיברה איתי, עם ההורים לא יכולתי לדבר יותר והתחלתי לחיות חיים כפולים בידיעה שכל הזמן מישהו מנסה להתחקות אחריי, אחרי המיילים שלי, אחרי הצעדים שלי והטלפון שלי. היו לנו שמות שניים, כינויים וקודים. חברה אחת שהסכימה לחפות על כל צעד שלי וככה החזקנו מעמד עוד כמה חודשים.
לעניינינו, הפעם הראשונה היתה הברזה מביה"ס, נפגשנו אצלי. דיברנו, צחקנו, התגרנו והתחלנו פורפליי, תמיד הייתי בחורה מאוד מינית וסקרנית, גם אז אבל עדיין פחדתי מזה. כמה בחור בן 24 יכול להחזיק את עצמו עם חירמונים בלתי פוסקים, חברה ובלי סקס? הוא התחיל ללחוץ. ואז טיפה יותר באגרסיביות. התפלתי ומלמלתי תירוצים, ניסיתי להסית אותו, להסית את תשומת הלב, לדבר.. זה לא עזר, הוא נורא רצה את זה כבר. אמרתי שאני לא מרגישה מוכנה, שזה לא הזמן ואני רוצה את זה אחרת. הוא קם, עשה חצי סיבוב מבולבל ואמר לי את המשפט שלעולם לעולם לא אשכח "מה, את רוצה את זה מיוחד? אני אדליק לך נר!" זה הגעיל אותי. הייתי בשוק אבל הוא פשוט התקרב, התחיל לנשק אותי והתבלבלתי. הוא ידע בדיוק איפה לגעת כדי לגנוב לי את יכולת הדיבור, רציתי להמשיך להרגיש את זה. הוא התחיל להפשיט את שנינו ואז ראיתי אותו. הוא היה ענק, מפתיע, לא פרופורציונלי לאיש הלא כזה גדול שרכן מעליי. נבהלתי אבל הוא ניסה להרגיע ואמר שיהיה בסדר ולאט לאט..
לאט לאט בתחת שלי. הוא נכנס וכאב לי, חשבתי שאני נקרעת מבפנים. נגמר הצחוק, כבר לא רציתי להרגיש כלום, בכיתי ממש וביקשתי שיפסיק. זה לא קרה. הוא לא עשה איתי אהבה וגם לא סקס, הוא זיין. הוא זיין כאילו לא הייתי בתולה, הוא זיין כאילו הייתי מורגלת, כאילו לא בכיתי, כאילו לא ביקשתי שדי.
מתישהו זה נגמר, ונשארתי כואבת ועדיין בוכה. הוא קרס הצידה, הדביק לי נשיקה וליטף לי את השיער, ואפילו אמר שמתישהו הוא ירצה לנסות גם מהצד השני.
שנים אח"כ לא רציתי כלום, בטח לא סקס. העמדתי פני בתולה בחזרה כי היה יותר נוח שיתייחסו אליי כאל חסרת נסיון מאשר יכירו את הסיפור הזה, גם ככה מבחינת כולם הוא לא היה קיים. מחקתי. לא רציתי להודות אפילו בפני עצמי. לא התייחסתי לזה כאל אונס אלא כאל נסיון מצער במיוחד של "הפעם הראשונה". אומרים שהיא אף פעם לא טובה, לא?
לפני כמה חודשים עלה לי מחדש הנושא הזה בעקבות מספר דברים. החלטתי שמתישהו אני אכתוב על זה. אני אספר על זה.. כי אולי מישהי תקרא את זה ותדע... אני אפילו לא יודעת מה. לא יודעת ממה אני רוצה להזהיר ממש. אולי מרומנטיקה חסרת מעצורים, אולי מאהבה עיוורת, הערצה, אולי מניתוק מכל מי שאי פעם היה חשוב לך בשביל מישהו שלא הצדיק עצמו, אולי מחוסר מחשבה, אולי מניצול..
אולי להבדיל ממני פשוט תחשבו... זאת היתה התקופה הכי הזויה, מפחידה, מלחיצה ובודדה שעברה עליי אי פעם.
יש לי פס לבן באמצע הראש, הוא לא באמת "רק גנטי" - זה התחיל שם.
כינוי:
Flying Amber
בבלוג זה
בכל הבלוגים
