"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

מחשבות מחשבות.. הראש מתרוצץ לי מפינה לפינה ברחבי העולם בין אופטימיות לריבים שלנו.

אתמול כמעט נפרדנו, עד שנפגשנו שוב כבר אכלנו ארוחת ערב ועשינו סקס מטורף שכשנגמר פרצתי בצחוק היסטרי לא מוסבר. היה מבט אחד מופתע וחסר מענה.

שוב לא קמנו בבוקר, שוב מאחרים לעבודה. שוב אין ראש לעבוד.

צריכה לפגוש היום את בעלת הדירה הפסיכית שעזבנו כנראה לבד וזה אחרי שאבא איים עליה שיפוצץ את בעלה במכות ויפתח לו תיק במשטרה על הטרדה מינית. קצת מפחיד אותי המפגש הזה.. בטח שלבד.

בזמן האחרון כשהוא נוהג הוא קצת מעופף.. אף פעם לא ממש פחדתי איתו (לא יותר מעם אנשים אחרים..) אבל פתאום בשישי אנחנו משוטטים ביפו, הוא מסתכל על איזה בניין היסטורי ומתחיל בקטע של "הידעת.." הוא מאוד אוהב לספר ולחדש וזה נחמד אבל הוא עם הרגל על הגז ומסתכל החוצה ואם לא הייתי צועקת לו הוא לא היה עוצר בזמן, היום בבוקר קרה אותו דבר, כמעט חטפתי התקפון! הוא הבטיח שהוא לא עושה שטויות יותר וישים לב, אבל אחרי דברים כאלה אני מגחכת קצת ביני לבין עצמי - בפעם הבאה שהוא ייצא מגדרו על זה שאני לא מקשיבה ותמיד עושה אותן טעויות...

בכל מקרה, יש סיכוי משהו שהוא הולך לעבוד בבניין שלי. אני לא לגמרי סגורה על איך אני מרגישה עם זה, הוא עוד לא הסכים סופית.. אבל לבוא איתו בבוקר לעבודה, באותו בניין, לסיים איתו את היום וללכת יחד הביתה, אולי הפסקת צהרים פעם ב-, חסכון מטורף בדלק... סה"כ זה לא אמור להיות משהו נוראי.. נכון?