"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

טוב, די אני לא יכולה יותר. העומס בעבודה קורע אותי ואני עם הראש באיזה להלהלנד!

סגרנו!

אני מתחתנת עוד שבוע בערך!!!

עוד אין לי שמלה וגם לא אכפת לי.

עוד אין טבעות וזה גם לא מזיז לי.

אפילו אין את המסמכים ממשרד הפנים..

כלום!

אבל אצלי בראש הכל מסתדר.

מחר משרד הפנים על הבוקר,

שישי בבוקר טבעות,

איפה שהוא באמצע נראה כמה שמלות ואם לא אמצא - אני יודעת בדיוק איזה שמלה לבנה אלבש ונראה לי שגם ככה אני מעדיפה אותה.

הבוס נידב שני ימי חופש מתנה.

סיפרתי לסבתא ונראה לי שאני מנושלת סופית.

הבחור מתחיל להתרכך ונראה לי אישית שהוא בשוק והיסטריה יותר ממני.

ההורים שלי באקסטזה והם באים איתנו לקפריסין.

האיש של החתונות כבר קורא לנו בשם המשפחה של הברנש וזה תפס אותי בהפתעה - בהתחלה בכלל לא שמתי לב!!!

מצחיק לי בטירוף! אין לי מושג מה עובר עליי, המבטים המופתעים של אנשים? החתרנות של כל החתונה הזו? המרד הזה...

שוב, אני, כמו תמיד, עושה הכל נגד הזרם ואת הבלתי אפשרי.

חתונה תוך שבוע, בצורה הכי מקסימה שרק אפשר (so far - no jinx!) קטן, שקט, אינטימי ועדין - שלי.

אני עדיין מרגישה מכוערת בטירוף אבל זה מתחיל לעבור... הקסם של החיוך או משהו..

נגמרו לנו הקונדומים ואין לי זמן לקנות דמט

נסיים עם זה ונעבור לארגון החתונה הקטנה בשביל המשפחה והחברים.. (אני אגלה לכם סוד - גם זה יהיה קטן שקט אינטימי - וטעים ;)

נו טוב 5 דק' אחרונות של עבודה!