"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

היוש!

חזרתי!

נשואה!

אמאלה...

אז תאמינו לי שהיינו מהממים, אני
בד"כ לא מתרברבת לי, ולא מתה על המראה והכל אבל גם עם האלתורים המהירים,
הספונטניות וחוסר המוכנות, איכשהו יצא מדהים. והברנש (בעלי? אישי? בן זוגי? יאבלולו!!!) נראה
מדהים בכל מצב, לבש ג'ינס שחור שחור, מכופתרת לבנה, עניבה כחולה
וג'קט שחור ונראה פשוט מהמם. אני לבשתי את השמלה שהגברת מהעבודה
הביאה לי והתאימה בול, כאילו מוזמנת, תחרה נשפכת, פשוטה ומחמיאה. היתה לי בחילה וכאבי בטן
אז בקושי התאפרתי ופשוט פיזרתי את השיער שבדיוק החליט להסתדר מדהים
לשם שינוי.כמה דק' לפני אבא דוחף לי מצלמה בפרצוף ויש לי בחילה והלחץ עולה, אני בדיוק
נושמת לשניה ואז הוא מציק. התפרצתי עליו שלא תמיד זה מתאים וייתן שניה
לנשום, נכנסתי לשירותים, בכיתי בדיוק 10 שניות, ניגבתי את עצמי ויצאתי שוב
מחוייכת. ההורים עופפו מסביבנו, מציקים עם מצלמות, מוזגים
וויסקי לכולם וגם כשחשבתי שאצליח לברוח כשיצאתי עם אמא לסיגריה זה לא נגמר.

היה נחמד, לא הפסקתי לחייך לרגע והמון זמן לא חייכתי ככה, הבחור נראה בהלם די טוטאלי ולגמרי היה נראה ששכח שהוא עצבני ורוצה להרוג מישהו (לקחו לו את הלדרמן המיניאטורי בכניסה למטוס, הוא שכח להכניס אותו למזוודה והתעצבן שם ממש ושבר אותו, 2 דק' אח"כ התברר
שהוא כנראה יכול היה לקבל אותו חזרה אם לא היה שובר..)

הטקס היה קצרצר ומשעשע, רעדו לי כל האיברים
הפנימיים, ההורים עצרו כל פעם את המנחה כדי להספיק לצלם כל תזוזה שלנו (שאח"כ התגנבנו ומחקנו תמונות לא מחמיאות) ובעיקר צחקנו. ראש העיר מלמל משהו ביוונית לא ברורה ואז המנחה אמר "He said you are now married" הכרס שלו מתנפחת ואני תוהה אם זה קטע כזה כשכל זוג נכנס, כל 10 דק' בערך הוא אומר את המשפט הזה ומתנפח. מדושן משהו.

יצאנו משם, הרמנו עוד כוסית וחזרנו לעצמנו בג'ינס וטישירט עם הקפוצ'ון.

די רוצים לקבור את עצמנו מההורים והפדיחות. הם נדבקו שם לאיזה זוג "מאגניבים" היפסטרים תל אבייים משהו, וזה היה מעיק, ההורים שלנו עשו להם בוק, הטרידו בשאלות מעיקות, ציחקקו, זרקו הערות מפגרות כל פעם שראינו אותם, וראינו אותם כל 2 דק' בערך במהלך היומיים האלה, בכלל לא היינו באותו מלון ונתקלנו כל הזמן - אפילו במסעדה! והאבות הציקו להם שיבואו לשבת איתנו, זה היה מטריד ומביך.

הברנש נכנס למוד המביך של ההורים בסוף הטקס (WTF?!) וכשהעמסנו את המזוודות במיניבוס ההזוי של הנהג הממש נחמד הוא ביקש חיבוק ואמר שהוא ממש מחבב אותו. לא מפתיע ומפתיע כל פעם מחדש, יציאות כאלה של הברנש. אני עדיין לא תמיד מבינה מתי לצפות להן..

אחרי יותר מדיי אוכל וויסקי בערב, לאף אחד מאיתנו לא היה כוח לצאת והלכנו לבדוק מה קורה בבר של המלון, היתה במה ועליה מלא כלי נגינה ביניהם סט תופים שמייד זוכה במבט בוחן-מתלהב מצד הברנש. היה שם איש אחד שניגן פעם על גיטרה, פעם על סקסופון ומידי פעם שר כמה מילים מהשירים הרומנטיים דביקים.

ההורים מתעוררים. זה מתחיל עם ההורים שלו שמפגינים את הידע הסלוני, אז קופצת גברת יווניה ומלמדת אותם צעד יווני (שזה שילוב של צעד תימני וצעד רוסי ואין מצב לבצע אותו!) אמא מתלהבת ומקפצת אליהם בגזרתה הדקיקה ומעצבנת את כל הנשים בחדר, אני מוותרת על כל העקרונות שלי (לא להכנע ללחץ החברתי לרקוד!) ומנסה לחכות את הדבר. עד סוף השיר נהיה שם מעגל בעיטות קופצניות באוויר.

ואז קרה השיא! אבא של הברנש הולך לאיש המזמרגן ולוחש לו משהו. האיש יורד, אומר לברנש להתכונן כי הוא עולה לבמה עוד שיר. אף אחד לא מעכל מה קורה בכלל ואז הברנש היפה הזה שלי עולה לבמה, פושט ז'קט, מקפל שרוולים, מפזר כמה קנאקים לאוויר ומתיישב מאחורי מערכת תופים שכאילו הוצבה שם במיוחד בשבילו - לשמאליים!

פעם ראשונה ששמעתי אותו בלייב, הוא ניגן מדהים כמה שירים. התכוון לרדת מהבמה אז הלכתי להחמיא להם, האיש שאל מי אני, עניתי שאני מעריצה ושהם ממש טובים יחד אבל הוא לא הולך ממני לשום מקום. הברנש עונה שבדיוק התחתנו ואני מחייכת לשמוע אותו אומר את זה בחיוך כזה. האיש מבקש מהברנש לשבת חזרה וקורא במיקרופון "A song for lady Amber" הברנש מסמיק והם מנגנים את Wonderful tonight אבא תופס אותי לפני שאני מספיקה לראות בכלל מה קורה, מעיף אותי ברחבה ומסחרר עד שאני כמעט נופלת מסחרחורת...

זה היה יום די מיוחד ומרגש.

מכאן היתה נפילה חדה. אבל אני לא רוצה לחשוב על זה. מבחינתי זה נגמר.

מקווה שמפה זה רק אני והוא.

הלוואי שנסתדר, שתסתדר לנו ההגירה, שנבין אחד את השניה ולהיפך, שנאהב ונמשיך להיות הבית הבטוח והסלע התומך אחד בשביל השניה.

חזרנו דואגים כי עיכבו את הטיסה בטענה שנתב"ג סגור בגלל המלחמה, בבוקר התעוררנו מבום וכאילו כל הקסם נשאר מאחור כמו חלום.. רק זכרון, כמה תמונות וטבעות על האצבעות.