לא, אני לא שמחה שהמלחמה נגמרה (פשוט כי אני לא יודעת אם להאמין לזה או לא).
אני חולה! איזה כיף :(
אתמול היינו אצל עו"ד מדהימה! ישבנו אצלה ובהתחלה כמעט פרצתי בבכי כי הכל נראה לי שחור ובלתי אפשרי ובהתחלה היה נשמע שהיא אומרת שהוא ייאלץ לעזוב אותי לכמה חודשים טובים. אבל החלטתי להתנגד לאופי שלי לקפוץ כמו איזו אתון ולהקשיב לה עד הסוף.
עד שהפגישה נגמרה ונפרדנו החזקתי את עצמי חזק לא לחבק אותה.
עוד שנתיים +- (ואני זהירה כי אני אישית חושבת שפחות) אנחנו עוזבים את הארץ הזו!!!
ווהו!!
אז יש המון עבודה. צריך לארגן מסמכים משנות הטרפפו לארגן כל מיני דברים שיתמכו בשטויות קטנות, לחסוך מלא כסף כי החרא הזה יקר, להתרוצץ בין משרד הפנים, למשטרה, לרופא מופלץ אחד בירושלים שיעשה בדיקת דם פשוטה ב1200 ש"ח, הכל כדי שהפלצנים שאמורים לאשר אותי לא יעקמו עליי פרצוף וייתנו לי להיכנס לארץ "המובטחת" ולעזוב פה.
יאי!
איכשהו עכשיו דברים מתחילים להיראות לי אפשריים.
כבר אמרתי שאני חולה? אני מרגישה כמו צנצנת, המוח שוחה לי במלא דברים מגעילים וסתוב לי האף, גם משהו מתבשל שם כי יש לי פרצי שטויות שיוצאים ממני כמו המשפט האחרון שכתבתי.. למשל עכשיו דיברתי עם אמא ושאלה אם הסתדרנו עם הגז כי ניתקו לנו, סיפרתי לה שהחבוב טיפל בזה ואז התקזז מול הבעלבית ובחיי שקופצות לי לראש נעלי הבית של קיפי שלי... איך בא לי..
אה ועוד משהו.
לאחרונה אנשים נוטים להכניס אותי לקוביות (לא, אני לא מדברת רק עלייך אם את פה) גם החבוב וגם ההורים וכולם בעצם עושים לי את זה המון בזמן האחרון וזה מרתיח אותי. משליכים עליי סטיגמות "נשיות" כביכול, מחליטים בשבילי מה אני חושבת, או רוצה, מה אני אוהבת ומה לא ונמאס לי מזה.
"מה אתם רוצים להזמין?" אני צריכה עוד דקה ואומרת את זה והפוסטמה מסתובבת אליו ושואלת אותו מה להזמין לשנינו!!! סתם למשל.
קיבינימט אל תחשבו בשבילי, אל תניחו לגביי הנחות, מי שמכיר אותי יודע שאני הדבר הכי לא צפוי ולא קונפורמי שיש - זה מיותר.
לסיכום, מי שבאמת שווה היכרות, טורח להכיר אותך באמת ולהבין אותך ובכל מקרה, זה מאוד אלים להשתיק מישהי ולהתייחס אליה כמובנת מאליה, להחליט בשבילה, לחשוב בשבילה ולדבר בשבילה.
יש לי ראש משלי והוא כעת שוחה בין סינוסים אבל עצמאי ובעיקר מאושר :)
כינוי:
Flying Amber
בבלוג זה
בכל הבלוגים
