"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

זה כמו לשאוף אוויר פי 2 ממה שצריך בבת אחת ולכלוא בפנים. הכאב החד בבית החזה..

זה כמו לחטוף מכת הדף חזקה ישר לאיזור הזה שבין הלב לעצם החזה אבל לא לההידף איתו אחורה.

זה לספוג.

זה להרגיש את הכיווץ מתחיל מהנקודה הזו ועובר לכל הגוף.

זה להרגיש את החנק בגרון אוטם את הכאב היטב מכל כיוון.

זה הדמעות שיושבות חזק ושורפות את העיניים אבל לא מורשות לזלוג.

זה רצון לשבור, לברוח, להיעלם.. לעשות משהו קיצוני.

זה צורך בשקט וחום.

זה כאבים חדים שמזכירים כמו סכינים קטנות.

זה כאב בטן ובחילה.

זה רעש בראש.

זה הגוף שלי כועס ומשתולל נגדי על ששוב נתתי לו לכאוב -

זה לב שבור.

לא משנה כמה פעמים הוא יישבר, לא משנה באיזו מאותן מאות הפעמים מדובר - זה תמיד אותו כאב פטאלי.