יום חמישי אחרי ריב נוראי, הגעתי הביתה וקרסתי לישון, הרגשתי כאילו הכל נשאב ממני. הוא הגיע והברנש כמו הברנש, אם הוא בבית והוא ער, אין מצב לישון, הוא פשוט לא מודע לעצמו וזה חמוד רוב הזמן אבל נוראי במיוחד כשעצבנים עליו.
באופן מפתיע, לא דיברנו על זה. לא מתאים לי אבל הייתי מותשת, מיואשת. לפעמים נראה לי שהדברים הקטנים יהרגו אותנו והעקשנות שלי היא הדבר היחיד שעוד מחזיק אותנו יחד, מזכיר לנו מי אנחנו וכמה אנחנו כן אוהבים.
הוא התיישב לידי, והושטתי לו את הבירה (הבקבוק האחרון בכל זאת), הוא הסתכל עליי במבט מפויס וגלגל לנו ג'וינט.
שאר הסופ"ש די מבולגן לי.
היו שם המון סקס, קצת שוק בתל אביב, הרבה אוכל טעים, סקס, שינה חסרת פרופורציות ואחריות (איחרנו כמובן כרגיל לארוחה אצל אמא), ארוחת צהרים (נו בוקר בשבילנו) רומנית מדהימה אצל אמא, עוד קצת סקס, אה ובירה. קיבלנו מתנת נישואין מדודים רחוקים, מהמתנות האלה, אלה שפעם הייתם הולכים לחתונה ושוברים את הראש מה צריך זוג צעיר בלי כלום וקונים משהו ממש חסר משמעות ותועלת. צלחת הגשה מעוטרת עם מקום לנרות כדי שישאר חם. לא יכולתי שלא לצחוק על זה אח"כ. זה עוד באוטו.. פה ושם כל מיני דודים וסבים מזדמנים נותנים טיפה כסף כמתנה, וזה עוזר לנו עם הסיפור של ההגירה.
או רגע של התרגשות! היום נשלחים המסמכים שלנו! מהיום אני בהמתנה, מהיום אני במעגל, מהיום אני בדרך לשם. אני כל כך מקווה שיסתדר ויעמוד לפי לוחות הזמנים הצפופים גם ככה.. מצחיק, קשה לי להסביר במילים אבל איכשהו מרגישה כולי תקווה וכוונה, כאילו מישהו הרים והניח אותי על המסלול ועכשיו כולי פונה לשם, מלאת כוונה ומרץ להגיע גם בסוף. אולי כמו תפילה.. קשה להסביר.
כולם שוב מפמפמים לי שיחות ילדים, מתי ואיך ובלה. הוא חי בסרט שיש לו עוד איזה 10 שנים עד שיתחיל לחשוב על הדבר ואני בכלל מתה מפחד כי ברור לי שהגוף השביר הזה לא יעמוד בלידה, אם בכלל בהריון. כל אישה שיצא לי לדבר איתה אמרה שאני דואגת בצדק (תודה אחיות הרגעתן), ושיש לי המון ממה לפחד במצב שלי. הרשיתי לעצמי להילחץ והעלתי את הנושא בפני הברנש שנבהל ורק אחרי הג'וינט היה מוכן לשמוע מה בעצם אני רוצה - חדש לי הרעיון, צריך לקחת את מגבלות הגוף בחשבון, תחשוב על זה מדי פעם ונדבר על זה עוד שנה שנתיים..
אפילו יצאנו בסופ"ש, אני לא זוכרת את הפעם הקודמת שיצאנו וזה אפילו הרגיש לי קצת מוזר, הוא היה ממש רעב ולא מצא חניה אז חנה בתחנת אוטובוס ולא עזרו לו התחנונים לפקח, אז גם נעקצנו ב250 שקל על הבילוי הזה, אבל איכשהו לא הזיז לי, זה היה דייט של ממש כמו פעם! אכלנו לזניה באיטלקית אהובה ואז בירה בבר מעושן ומגניב ולקינוח עצרנו לגלידה בדרך הביתה.
כינוי:
Flying Amber
בבלוג זה
בכל הבלוגים
