כולה היה לי פיפי. התחלתי לשתות המון מים, אז היה פיפי. טבעי. הקטע שכשאני באמצע משהו אני לא מסוגלת לעצור, אז כשיצאתי - רצתי.
עומד מר דביל עם חבר חמור ליד המעליות ומדברים וההוא מוצא לנכון לזרוק לי "למה את עצבנית". בחיי שאני מצטערת שלא עצרתי לענות לו.. כבר כאב לי, אבל סליחה, אבל יש לי משהו להגיד על זה. יש לחמוריקו הזה מזל שהייתי לחוצה ולא היה לי איזה משהו להפוך לו על הראש. מי אתה בכלל? הורגים אותי היצורים האלה, מה לעזאזל המטרה במשפטים כאלה. מה, לעצור ולהגיד לך "וואי, הייתי עצבנית רצח! עכשיו כששאלת, צודק. חבל עליי.. רוצה לבוא איתי אולי לשירותים?"
מצחיק שבבנין בעבודה אני חוטפת הכי הרבה כאלה.. הבוקר איזה ספק החליט להתחיל איתי ולפלרטט איתי. בצהריים אני יוצאת ללאנץ' עם הברנש וחוזרת לאיזה שוע זקן שמתחיל להגיד לי שאני חייבת לחייך יותר, ועוד איזה אחד שכבר לא הקשבתי לו.
אלה הכי מטריפים אותי.זרים כל כך מרשים לעצמם לפנות באמצע החיים ולהעיר לי על זה שאני לא מחויכת
כל הזמן. שילכו להזדיין, הם לא שוווים את החיוך שלי. איזה משפט מעצבן זה
להגיד ואדיוטי להחריד, החלטת על סמך הליכה מהירה שאני עצבנית. ואם כן? מה
זה לעזאזל עניינך? תפסיקו להגיד לי לחייך! אני בערך הבחורה הכי חייכנית פה באיזור, אבל אני ממש לא חייבת לחייך לכל גבר שזז לידי כדי שירגיש יותר טוב עם עצמו. שמוקים.
אגב, ביומיים האחרונים קראו לי "שדה", "שודדת" ו"זבת חוטם" בקטע טוב.. לא יודעת איך לקחת את זה, די שועשעתי :P
בכל מקרה. יורד שלג בארץ ואני מתה ללכת לראות, למרות שנראה שגם השנה לא ייצא לי. לא זוכרת מתי פעם אחרונה זה היה שראיתי או נגעתי בשלג.. אי שם בשנות ה90 המוקדמות.. אני רק זוכרת את הגינה שהיתה לנו.. כל כך יפה!
שבוע שעבר כמעט נשברתי, הרגיש לי כאילו הפחד שלי עומד להתממש והייתי הכי לבד בעולם שרק היה אפשרי לי. מחזיקה חזק שלא לבכות ולהשבר כי אז הכל קורה. אני עדיין לבד בעולם; חוץ ממנו אין לי אף אחד, אבל עכשיו הרבה יותר שלם לי עם זה. זה בא והולך, אבל תמיד היייתי מהמתבודדות, מחייכת, החברה הכי טובה של כולם אבל בסוף תמיד שומרת את המרחק, בסוף תמיד לבד. החלטתי לא לכתוב את הספר. טוב לי עכשיו והוא מפחיד אותי. הספר הזה תמיד הפחיד אותי... כנראה זה לא הכי חכם לכתוב את הפחד הכי גדול שלך ולצפות לא לראות אותו עלייך. אני מתחילה להרגיש שהרומן הזה הוא אני ואני לא מסוגלת להיות שם. אסור לי לאבד את המעט שיש לי. אני לא הולכת לכתוב את הספר הזה ובינתיים גם לא כותבת בכלל, שום דבר אחר לא. אולי אני אפילו אעלים אותו, לשחרר את העלילה הנוראית הזו מהראש שלי.
בינתיים אני משקיעה בעצמי ובו. קצת מאבדת את עצמי וקצת מוצאת מחדש.. ובכל מקרה נראה לי שאפסיק לכתוב בינתיים.. עושה לי רע לקרוא את עצמי.
כינוי:
Flying Amber
בבלוג זה
בכל הבלוגים
