"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

1. ללכת בבוקר ברחוב מתחת לבניין העבודה. להתקל במדרכה צרה בדוד שלי שמסתכל עליי, לא מזהה אותי וממשיך ללכת.

2. אחות "קטנה" שכל פעם שהיא צריכה להגיע לאנשהו שואלת את השאלות הכי דביליות בעולם. תצמידו לה GPS לאף והבחורה תגיע לירדן במקום לת"א. אז השיחה הולכת ככה.

"אמבר אני רוצה לקפוץ אח"צ לקנות צמר ליידך ולבוא להגיד שלום. איפה נמצאת החנות?"

- 10 דק' הליכה (+ כתובת מדויקת).

"עד מתי פתוח?"

- תפתחי גוגל ותבדקי.

"טוב אני אחכה שאמא תבדוק לי" אני מתחרפנת טיפה ושולחת לה לינק לדפי זהב עם טלפון, כתובת ומפה.

"לא הבנתי. זה איפה שאמרת לי? אז עד מתי פתוח?"

והשיא, אחרי 10 פעמים שאני חוזרת על שם המקום : "אבל אמבר, איך קוראים לחנות?!?!"

"אה טוב. רגע, זה מה ששלחת לי? אבל איך אני מגיעה? זה קרוב?!"

רושמת לעצמי לעשות לגברת היכרות מחודשת עם גוגל.. לפעמים הראש הקטן הזה שלה יכול להוציא פילים מדעתם.

3. עו"ד: אמבר תבדקי לי -.

אני: זה בפרוטוקול.

עו"ד: תדפיסי לי.

אני: פרוטוקול בד"כ בתיק קחי אותו!

עו"ד: לא יותר פשוט לחפש במחשב ולהדפיס שוב?

FACEPALM!

זה רק בשעה אחת בבוקר. השד יודע מה עוד מצפה לי אבל אני בטוחה שאנשים עוד יתעלו על עצמם...

עוד לא יודעת מה מצבי. לא מדברת על זה עם אף אחד וטוב לי ככה.

שיהיה המשך יום פחות פסיכי לכולנו.