"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

- אני שוקלת את האופציה שהדוד החרדוס שלי בעצם הלך לזונות וזה די מטריד אותי... עם סבתא לא דיברתי מאז החתונה ואני ממש לא מתכוונת לשאול אף אחד מה לעזאזל הוא עשה פה פעמיים חמוש במבט אשם ומשחק אותה לא מזהה אותי. כן, ראיתי אותו גם יום אחרי...

- יום חמישי 07:00 בבוקר דפיקה בדלת, אנחנו עוד ישנים ערומים ואני כושלת לכיוון הדלת תוך כדי לבישת מכנסיים. נכנס לי איש עם קונגו לדירה והברנש מציץ מאחוריי "אההה אז אתה השרברב! אה?" הוא תוקע בו מבט מבודח, כאילו מלא משמעות כמו שרק הליצן הקטן שלי יודע. אני נעמדת בין שניהם ותוהה איזו סיטואציה הזויה. בסרטים היא או הופכת לסרט פורנו סליזי או לאיזה קטע מסיטקום! "כן, אני השרברב, באתי לשבור לכם. אפשר?" יש ברירה..? סעמק. 5 וחצי שעות הוא ועוד שניים שברו לנו את הדירה וזה עוד לא הסוף.. מסתבר שגם הדירה הזו מקוללת ומלאה ברטיבויות מזעזעות.

- הברנש מתחיל לדבר איתי על ילדים וכבר התחלתי להיות בוטה ולהגיד לו שלא יחלום על זה.. ותכלס כמה שאני כבר רוצה ילדים... זה עוד לא הזמן.

- אז עצרתי בינתיים עם לימודי הרוסית ואני לא מוצאת את עצמי בשיט.. לא מפוקסת, לא מתקדמת, ובעיקר לא בסדר עם עצמי אבל מתחילה לשפר עניינים. נרשמתי חזרה לחד"כ וכבר התחלתי עם הורדת הק"ג העודפים שנותרו, השיער סוף סוף ארך למקום הנכון ואפילו העור מתחיל להתאפס.. לא עוד אפרוריות.. אמבר חוזרת לעצמה ומתחילה להרגיש טוב עם עצמה. לאט לאט.

עוד קצת רגשות אשם ואני בטח אתפוצץ לי עם עצמי, אז גם המון עבודה עצמית חיבוקים וחיוכים מול המראה. רק לחזור לעצמי. לחזור אלינו. 

שתחזור האמונה.. שיחזור לי הקסם...

- שוקלת חזרה ללימודים. אמא הזכירה לי חלומות ישנים (לא בלי הברנש ברקע שצועק שאני כולה בת 23 ועם תואר ראשון אז שיניחו לי כולם.. חמוד) ובינתיים לא נשמע שהכל אפשרי במיוחד בעיקר בגלל שאין לי מושג איפה אהיה עוד שנה וחצי שנתיים, בתקווה בכלל לא להיות פה. שוקלת ברצינות להתחיל תואר שני עם הסמכה בהוראה. וזה בעיקר כי זאת האופציה הכי הגיונית כרגע בהתחשב בעובדה שרציתי חינוך מיוחד. נראה שאם כבר משהו עדיף לעשות פה תואר שני ואת התעודה בחינוך מיוחד לעשות שם. משתעשעת במחשבה..

- הבוקר הוא זה שרץ תוך כדי לבישת מכנסיים לדלת. לא, אני לא יצרתי שום סיטואציה מביכה, גנבתי עוד כמה דק' מתחת לשמיכה עד שהחתולה נבהלה מהקדיחות ונכנסה לי כמעט לתוך הבטן מתחת לפוך. סוף סוף התחברנו לאינטרנט משלנו, מהיום אנחנו לא עוד גנבי אינטרנט עלובים ובעיקר חסרי אינטרנט. סוף סוף אני אוכל לכתוב כמו שצריך וגם לקרוא את כל הבלוגים שהזנחתי כאן.. (כן, אני לגמרי בושה בעצמי). ובכלל אם אני אצליח לגרום לו להחזיר למקום את הסנובורד שלו, יהיה לי אפילו חדר לעבוד בו :).. הממ.. מפנטזת...

עוד כמה ימים החמוצים שהכנו יהיו מוכנים! געגועים לכרוב כבוש ובירה טובה ^_^ הממ ואולי אני אוסיף גם ממולאים... חורף עושה לי געגועים לאוכל רומני טוב (טוב, נו גם המון מחמאות שקיבלתי בסופ"ש עושות לי חשק יתר להכין..)

- מסמנת לעצמי לעבוד על עניין הרגישות מול א-נשים שלא שוות-ים את רגשות האשם והאכילה העצמית שלי.

בהרגשה של תחילת תקופה - המשך יום ושבוע מקסים וקסום במיוחד.

 נ.ב. - רעיונות למתנות מעניינות לוולנטיינ'ס מישהו?