"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

באותו יום שכל חתיכות הפאזל נפלו (מהפוסט הקודם), הלכנו לפיצה האט, קצת התווכחנו ואחר כך הברנש הכיר לי פאב חדש שנמצא מרחק הליכה קצרצרה מהבית. הפאב הזה הוא גילוי מרעיש! הוא מהמם ויש לי קסטיל רוז' במרחק 5 דק' הליכה! מה עוד צריך בחיים?! המלצרית/ברמנית קצת עפה עלינו והרצנו איתה ציחקוקים דביליים יותר ודביליים פחות. בסוף הערב, הוזמנתי להופעת סטנדאפ בליל היום הולדת המתקרב וקיבלתי חיבוק ונשיקה ומלאן מחמאות.

בדרך הביתה חטפתי את הזבנג, ככה היינו, הינה אנחנו! זה מה שאני זוכרת מאיתנו! יוצאים, צוחקים, עושים פדיחות ומכירים אנשים חדשים - מפילים את כולם באהבה קשה.

הלכתי לישון עם חיוך ענק.למרות שגם אח"כ היה עוד ויכוח.

3 שבועות בלי סקס,הכי לא טבעי לנו. החלטתי לתפוס מרחק - שיתעורר הילד.

אז בחמישי הלכתי בלי לומר מילה,מיד אחרי העבודה, ישבתי עם חברת ילדות בפאב. לא ראיתי אותה שנים והתאהבתי בה מחדש. בשנתיים האחרונות הזנזונת הקטנה היתה בכל חור אפשרי בעולם. נסעה ונסעה, התאהבה והמשיכה לטייל עם האהבה שלה. היא ראתה הכל, היא חוותה הכל, מהקעקועים עד לסמים, מהסקס ועד הרוקנרול, מהחברים החדשים עד האהבה שהחזירה איתה הביתה. היא רזתה, התייפתה, התבגרה, התחדדה וחזרה אליי. כמו פעם כשהיינו החברות הכי טובות, לפני שהצבא דפק אותנו והפך אותנו לחוצות ועצבניות, היא חזרה לעצמה. עשתה לי נוסטלגיה מטורפת לימים מהממים, למסיבות פיג'מות, לסיגריות ראשונות, לתחרויות שחיה, ללימודים, לדמעות על ההורים ובעיקר לצחוקים. ישבנו שם כמה שעות וגררתי אותה איתי להכיר את הברנש סוף סוף. הוא התנהג כאילו שכח שכעסנו, קנה בירות והתיישבנו בסלון, מעשנים, שומעים הרפתקאות וצוחקים כל הלילה. 3 לפנות בוקר היא יוצאת ומתקשרת תוך 10 דק' שעצר אותה שוטר ואני חוטפת טרום התקף לב, היא מרגיעה ומספרת איך פלירט קטן סגר את הסיפור וכמה שצחקנו יומיים!

כל כך שמחה שהיא חזרה לחיי.

בשישי לא שכחתי את המרחק שקבעתי לי, ועל הבוקר שוב נעלמתי, הפעם למסע שופינג עם חברה חדשה מאוד. הגיע הזמן לפנק את עצמי, כשכל החיים את מסתגפת לך, כי לא תקחי שקל מההורים והכסף יותר דחוף למחיה ולימודים - הגיע הזמן בשבילי. חזרתי עם שלל מגניב כמעט בערב כדי למצוא אותו מנקה והופך את הדירה. אז הוספתי קצת בלאגן משלי ואז גם קצת עזרתי. שוב רבנו והוא שוב ננטש.

בערב הוא התעורר. הוא התנצל, ושוב ראיתי את זיק ההארה בעיניים שלו אז סלחתי בחשדנות - הגיע הזמן להוכיח את עצמך חבוב.

והוא עשה את זה, הוא חזר אליי (לפחות בינתיים). הוא הכין, וניקה, פינק וחיבק והבטיח שמעכשיו אין יותר מצב שרק אני נותנת, והתחיל לקיים.

אז שברנו את צום הסקס, ושברנו את החודש המסריח האחרון שהיה לנו. והיתה לנו שבת מהממת, רק בבית ורק בצורה הכי נעימה שאפשר.

מאז שהחלטתי לחזור ללימודים, אני מרגישה שחזרתי לעצמי, מרגישה את עצמי הישנה והטובה באמת חוזרת אליי... לחזור להתעסק בדברים שמעניינים אותי, לחזור לצייר, לחזור ליצור, לדעת סוף סוף כיוון כלשהו. להתאפס על כל כיוון קטן בחיים שלי, להיות מרוכזת, סוג של מסונכרנת. ובעיקר לחזור לאהוב, גם את עצמי...

למרות הקשיים המזדמנים, זה היה סופ"ש מהמם כמעט מכל בחינה!

עוד חתונה השבוע והפעם אני דווקא ממש מחכה לה למרות שבאמצע שבוע ועוד לא החלטתי מה ללבוש וזה, זאת תהיה חתונה כיפית :)

שיהיה לכולנו שבוע מהמם, טפי טפי שימשיך כמו הסופ"ש!