אז החלטתי לחייך. למרות שחרא ומבלבל.
הלכתי עם אחותי לסטנדאפ, לא ממש צחקתי אבל מאוחר יותר היא הזמינה לי זיקוק על עוגה והכרנו כמה אנשים נחמדים אז חזרתי הביתה מחויכת קלות.
הברנש חיכה בתחתונים ואחרי כל השבוע המסריח האחרון היה לי מבט קצת מבולבל בעיניים ואמרתי שאני הולכת להתקלח. אז נתקלתי במתנה עטופה.. נראה כמו ספר.. שיהיה, חשבתי לעצמי, טוב אז נקרא את הברכה, ולשם שינוי הוא השקיע בברכה, הדפיס ברכה ארוכה ויפהפייה. אז חייכתי בנימוס ופתחתי את המתנה. ואז התחלתי לבכות.
לא יודעת אם סיפרתי פה, אבל כשהייתי ילדה הייתי תולעת ספרים מהסוג הנורא ביותר, מאלה שהספרנית היתה מודאגת אם לא הגעתי לספרייה של הישוב יום אחד. כל יום לוקחת שני ספרים ומחזירה שני ספרים ואפילו ממליצה לה על ספרים טובים שקנו לי וכדאי להוסיף לספריה. לא שזה קשור במיוחד לסיפור.. הפואנטה היא שיש מספר ספרים ששינו לי את החיים, שעשו אותי מי שאני, למרות שזה הכי חנוני ומסכן להגיד, אבל בחיי שיש ספרים שלימדו אותי להיות בתאדם טובה יותר, אישה טובה יותר, חברה טובה יותר ואולי גם אחראים לשפיות שלי היום אחרי כל החרא שעברתי והרבה יותר מהאנשים בחיי.
לא קשה לנחש אחרי ההקדמה הזו שמן הסתם יש לי ספרייה די מכובדת שאספתי לי, חלקם ספרים שכבר קראתי, המון ספרים לקרוא.
חלק היו באיחסון אצל ההורים שלו ושלי ולאחרונה איחדתי את עצמי ואת הספרייה היקרה שלי כמעט סופית ומצאתי שהספר שהכי שינה אותי, הספר הכי חשוב לי - חסר. אולי השאלתי, שכחתי, איבדתי (מאוד מוזר). ובכל זאת זה כאב מאוד כי הוא לא מוכר וקצת קשה למצוא אבל זה הספר ילדות שלי..
הוא הסתובב וחיפש, וטלפן ומה לא. ומצא לי אותו!
עדיין אין לי מילים אבל אני פשוט מאושרת. ואיכשהו זו המחווה הכי יפה שמישהו אי פעם עשה בשבילי אז החלטתי לסלוח בינתיים ולאפשר לדבר עוד צ'אנס.. אנה בטוח היתה עושה את זה..
אז זאת אני, אישה בת 24 (ואפילו נשואה) מרגישה באמצע החיים בערך ומתרגשת עד דמעות כשהיא מקבלת מבן זוגה ספר ילדים מתנה ליום הולדת ^_^
כינוי:
Flying Amber
בבלוג זה
בכל הבלוגים
