"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

מה הקטע בלכבות את המזגן 2 דק' לפני שאת הולכת הביתה ומשאירה אותי פה למות מחום עם יצור בדיכאון שלא ישים לב גם אם תתפוצץ עליו עכשיו פצצה גרעינית?!

מה הקטע בכלל ביצור הזה שעיוור וחירש כבר חודשיים אבל כל הזמן קר לו אז הוא מפעיל לי מזגן על חימום כשבחוץ 34 מעלות ופוקד עליי לכבות את הרדיו?! (כי אם כבר אז תתפגרי פה לגמרי)

מה הקטע במנקה של המשרד שמתנפלת עליי איך שאני נכנסת למשרד וצורחת "אבל למה בפח למה?! מה קשה?? אומרת אני פח פה!! למה זורקת?!" ואני בשוק אין לי מושג מה היא רוצה מהחיים שלי. מסתבר שהיצור החליט לזרוק את כוס הקפה בת השבועיים שיושבת לו על השולחן בדיוק כשזאתי רוקנה את הפח.

מה הקטע באחים שלא מדברים איתי שבועות על גבי שבועות ובארוחה משפחתית אחת עם דודה מזדקנת (אישה מופלאה בלי קשר) פתאום מתנהגים כאילו הם החברים הכי טובים שלי בעולם?!

מה הקטע באותה ארוחה שאמא שלי תקטע שיחה כדי לשאול אותי ליד אחי הקטן אם אני עוד מעשנת?!? באותה מידה יכולת לצעוק מול אחותי אם אני עוד מעשנת גראס (את זה היא בחיים לא תעשה כי היא יודעת שאני אשאל אותה אם נגמר לה או משהו בסגנון). היא ידעה שהוא לא ידע ושכמעט 8 שנים אני עושה הכל כדי שהילד לא ידע שאי פעם נגעתי בסיגריות כי אני מכירה את ההשפעה שלי עליו והוא חשוב לי! (איזה עוד מלאך יבקש ממני פאזל של 5000 חלקים ליום הולדת 15 כשהערסיאדה סביבו חוגגת?!)

נסיון עלוב לתקן את זה שניה אח"כ מול חבורת פעורי פיות - לא עובד!

מה הקטע בלשאול אותי על ערמת החרדים שהקיפו לנו את הבית, לתת לי להתחיל לספר ופשוט לעבור לדבר עם האדם הבא?! שוב, חבורת פעורי פיות ואני מחפשת נושא לשנות.

מה הקטע בלתת לי ("ולבעלה") 500$?! אמא חפרה גם לה על זה שאני בורחת מהארץ?!

מה הקטע ברכבת הרים ביני לבין "בעלה"? ולמה לעזאזל החיים לא יכולים להיות טיפה יותר מסבירי פנים כלפיי למרות שאני כל כל מתאמצת לחייך דרך כל החרא.

פעם ראשונה בחיים שלי שהחיוך לא עוזר לי. אני מוצפת כעס, אני מוצפת חורים בלב ובעיקר ייאוש. וויתרתי עליה. אני מניחה לה להתמוסמס לי.

אני קצת כמו זומבי היום כי ישבתי כל הסופ"ש ואתמול עד אמצע הלילה על פרויקט ההגשה הראשון שלי. עזבתי אותו במצב של - זהו, לא יכולה לגעת יותר. לכולם יש הערות והצעות והחלטתי שאני פשוט לא מקשיבה יותר לכלום, הברנש צודק "קחי שני יהודים - יהיו להם מליון דעות". אני הולכת להדפיס היום למרות שעוד יש המון זמן - אני צריכה שקט. נקווה שתהיה ביקורת מהאדם החשוב - המרצה.

מקווה לישון קצת ולנשום קצת ולהצליח לסדר את המחשבות קצת.. עד אז אני אשתדל להמשיך לחייך למרות שזה כבר נראה ומרגיש מזויף ומאולץ.

שיהיה ערב יפה.