"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

תמיד מדהים אותי איך שאני רואה את העולם אחרת.

את קולטת את זה רק אחרי שאת מבינה שאת היחידה שרואה את מה שאת רואה.

מדהימים אותי אנשים שנראים כל כך פוסיטיביים, חזקים, נכונים ואף אחד לא רואה את הסדקים באישונים שלהם.

ומדהים שחשבתי שאני משוגעת.

מדהים שדווקא אחד כזה עם צלקות באישונים הוכיח לי שאני בעצם שפויה.

סדקים נמשכים לסדקים. הם רוצים לפרוק, לבכות, לחבק.

אף אחד לא רואה מבעד לחזות הקלילה והכיפית אותנו -

האנשים עם הסדקים באישונים ששופכים את הנשמה והסודות הכי אפלים שמוכרים לאנושות

(ובצורה הכי מביכה, ישירה ועם זאת טבעית) -

רק לאנשים עם סדקים באישונים.

ואת נשארת אח"כ לבד וחושבת על הזר הזה עם הסדקים באישונים שיודע את כל הסודות הכי כמוסים שלך ואת יודעת את שלו.

וזה בדיוק מה שזה, סוד בין שני זרים.