"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס

וואו הזנחתי...

אני עוד מעט 3 חודשים לבד.

אני מתקדמת, אני משתפרת, אני עסוקה ואני כמעט לא בוכה.

נשאר הגעגוע והוא יותר נקי עכשיו.. הוא לכוס בירה משותפת בערב, לנשיקה לפני עבודה, למגע של העור ובעיקר לזמינות השיחה.

וכמובן לסקס!

אני מובטלת ומאושרת מזה. יש לי מספיק מה לעשות גם ככה :) אני משלימה דברים מוזנחים.

אני מנסה למכור לוח שנה שהכנתי בלימודים, סורגת צעיפים לחברות טובות, מסיימת ציורים, קוראת, משלימה סרטים וישנה מתי שנעים לי.

פעם ראשונה בחיים שלי שיש לי חופש מוחלט ואני נהנית מכל רגע.

מסתבר גם שיש לי כמה חברות שאספתי. כאלה ממש טובות שנזכרו בי ואפילו מארגנות לי מסיבת רווקות מאוחרת.

כמה נשים מקצוות שונים של החיים שלי, כל אחת והקטע שלה וכל אחת מעלה בי חיוך רק מלחשוב עליה - הולך להיות מעניין.

קיבלתי תאריך לראיון בקונסוליה, יש תאריך לבדיקות רפואיות.

אני מעריכה שתוך חודש וחצי אני כבר לא פה.

אני מתרגשת, אני לא נושמת, אני בהתקפי חרדה בלתי פוסקים, אני מאושרת.

ובפעם הראשונה ב8 השנים האחרונות של חיי - אני אופטימית.

אבל באמת.