לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס



Avatarכינוי:  Flying Amber

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2013    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

5/2013

עדכון קצר כי רגשות האשם אוכלים אותי חיה


לא הייתי פה המון זמן אז בקצרצרה.

- בתחילת החודש עשיתי טעות מטורפת שעלולה לעלות למנהל שלי בעשרות אלפי שקלים. אני עוד אוכלת חרא בניסיון לתקן את הטיפשות הזו וזה יושב לי על הלבלב כמו מאה טון אשמה. איכשהו הוא החליט בכ"ז לא לפטר אותי אבל אני פי מליון לחוצה ומפחדת מהצל של עצמי.

- נסעתי עם אמא לטיול בחו"ל 5 ימים עמוסים ומטורפים שבהם למדתי המון על עצמי, עליה, על פרופורציות, על היחסים שלנו ובעיקר על השלמות שלי עם ההחלטה לעזוב. כל כך הרבה דברים קשים להגיד שלא ייאמרו לעולם. (שלא תטעו היה יפה!!! שוקלת אם להעלות לכאן תמונה..)

- התחלתי ללמוד ובפעם הראשונה בחיי אני באמת לומדת, אני החנונית שתמיד חשבו שאני, לא ברור למה, כי גם באוניברסיטה הנוכחות שלי היתה צולעת; אם בכלל הייתי מגיעה, היה נס אם לא הייתי מאחרת, ואם בכלל נכנסתי לשיעור זה תמיד היה בלויית פאזל ומסנג'ר עם הברנש. היום אני מגיעה בזמן ואפילו לפני, כמעט בוכה אם הפסדתי שיעור, מכינה שיעורי בית (!) ובזמן (!!!), מתרגשת כמו ילדה קטנה מכל חיזוק חיובי ומקבלת המון מאלה ;).

- הברנש ואני עדיין בספירלה או נדנדה (איך שתרצו לקרוא לזה) אבל כבר לא במקום וכבר לא בסערה כל כך נוראית, ממשיכים לצעוד עוד טיפה קדימה ואני חוזרת להרגיש וטיפה לנשום.

- ראיתי את אבא פעם ראשונה מזה כמעט חצי שנה, הוא נפרד מבת הזוג ונראה כאילו הזדקן בכמה שנים טובות, תמיד חמוץ לי לראות אותו. לפעמים טיפה חמוץ מתוק אבל בעיקר חמוץ. הוא מזכיר לי את כל הכאבים הכי גדולים שחוויתי וכואב לי לשייך אליו ואליה את הכל.. הדבר האחרון שאני רוצה זה להתנתק לגמרי שוב, לשנוא ולהאשים אותם. זה לא יעזור לי, מזכירה לעצמי שזה יהפוך אותי לעלובה כמו כל אלה שמאשימים את העולם ובסוף הם פשוט לוזרים חסרי כל. במקום זה אני משתדלת להתרחק ולהזכיר לעצמי כל פעם שכואב - אני בניתי, למרות הכל.

- חברת הילדות שחזרה לחיי, חזרה בסערה מבורכת! ישבנו לפני יומיים סיפרתי לה על האפיזודות מהטיול עם אמא וכאב לי לשמוע את מה שהיה לה להגיד ועוד יותר כאב לי להסכים איתה. היא זוכרת דברים שלא חשבתי עליהם שנים וחשבתי ששכחתי, פרטים קטנים שהיו פעם המשפחה היפה שהתרסקה לנו. היא זוכרת כשאחי נולד, את אימוני השחיה והתחרויות ואת הארנב הקטן של אחותי ששחררנו לה כדי שיתחבא, היא זוכרת את הנשיקות והחיבוקים במטבח וארוחות הערב המשותפות, את האבא שהיה לי ואין לו זכר. היום נראה שאנשים מסוימים רואים חצאים וחיוכים מזויפים, תמונות בודדות ממני ורגעים קטנים.. מרכיבים לעצמם את התמונה המאוד חסרה לגבי. חלקם בונים לעצמם קנאה ואולי גם מתעצבנים כי נראה שאני כמה צעדים קדימה. כי נראה שהצלחתי במקום בו כולם ציפו ממני להתרסק ולצאת כלום.

כנראה שאמא שלי ביניהם, ובמקום לפרגן לי על ההחלטה לעזוב, כואב לה.

- בימים האחרונים התחילו לזוז דברים עם ההגירה, עו"ד שלנו אמרה לי היום שיש צפי שזה יזוז מהר מהצפוי, ובמקום שנה וחצי יכול להיות שתוך פחות משנה אנחנו מקבלים מה שצריך ועפים מפה.

אני מתרגשת, אני לחוצה, היחידה שאני יכולה לחשוב עליה לספר לה על זה, לא באמת רוצה לשמוע וחושבת בעיקר על עצמה בתוך הסיפור.

לפעמים קשה לי להזכיר לעצמי שאלה החיים שלי והגיע הזמן להפסיק לנסות לרצות אותה, שום דבר גם ככה לא מספיק טוב וזה לא עושה או יעשה אותי מאושרת יותר. אז זה סיכון אבל קיבינימט(!) אני בת 24 עם תואר ראשון ובדרך לתעודה, אני נשואה ומקסימום אם לא הולך, יש לי פה מה שיש לי שם - כלום מתובל בקצת אהבה.

המינוס בבנק תופח ואני רק מקווה שההסתגפות המטורפת שהתחלתי החודש תעזור בהקטנה שלו ובכל אופן בהתחשב בכל הנתונים היום החלטתי שהריון יחכה עוד שנה. כרגע מה שחשוב לי זה לעזוב פה ולשמור על השפיות והזוגיות.


אוף איזה פוסטים כבדים נהיו לי.. :/

 

נכתב על ידי Flying Amber , 28/5/2013 14:15  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מר אל, כאן אנה...


אז החלטתי לחייך. למרות שחרא ומבלבל.


הלכתי עם אחותי לסטנדאפ, לא ממש צחקתי אבל מאוחר יותר היא הזמינה לי זיקוק על עוגה והכרנו כמה אנשים נחמדים אז חזרתי הביתה מחויכת קלות.


הברנש חיכה בתחתונים ואחרי כל השבוע המסריח האחרון היה לי מבט קצת מבולבל בעיניים ואמרתי שאני הולכת להתקלח. אז נתקלתי במתנה עטופה.. נראה כמו ספר.. שיהיה, חשבתי לעצמי, טוב אז נקרא את הברכה, ולשם שינוי הוא השקיע בברכה, הדפיס ברכה ארוכה ויפהפייה. אז חייכתי בנימוס ופתחתי את המתנה. ואז התחלתי לבכות.


לא יודעת אם סיפרתי פה, אבל כשהייתי ילדה הייתי תולעת ספרים מהסוג הנורא ביותר, מאלה שהספרנית היתה מודאגת אם לא הגעתי לספרייה של הישוב יום אחד. כל יום לוקחת שני ספרים ומחזירה שני ספרים ואפילו ממליצה לה על ספרים טובים שקנו לי וכדאי להוסיף לספריה. לא שזה קשור במיוחד לסיפור.. הפואנטה היא שיש מספר ספרים ששינו לי את החיים, שעשו אותי מי שאני, למרות שזה הכי חנוני ומסכן להגיד, אבל בחיי שיש ספרים שלימדו אותי להיות בתאדם טובה יותר, אישה טובה יותר, חברה טובה יותר ואולי גם אחראים לשפיות שלי היום אחרי כל החרא שעברתי והרבה יותר מהאנשים בחיי.


לא קשה לנחש אחרי ההקדמה הזו שמן הסתם יש לי ספרייה די מכובדת שאספתי לי, חלקם ספרים שכבר קראתי, המון ספרים לקרוא.


חלק היו באיחסון אצל ההורים שלו ושלי ולאחרונה איחדתי את עצמי ואת הספרייה היקרה שלי כמעט סופית ומצאתי שהספר שהכי שינה אותי, הספר הכי חשוב לי - חסר. אולי השאלתי, שכחתי, איבדתי (מאוד מוזר). ובכל זאת זה כאב מאוד כי הוא לא מוכר וקצת קשה למצוא אבל זה הספר ילדות שלי..


הוא הסתובב וחיפש, וטלפן ומה לא. ומצא לי אותו!


Mister God This Is Anna.jpg


עדיין אין לי מילים אבל אני פשוט מאושרת. ואיכשהו זו המחווה הכי יפה שמישהו אי פעם עשה בשבילי אז החלטתי לסלוח בינתיים ולאפשר לדבר עוד צ'אנס.. אנה בטוח היתה עושה את זה..


אז זאת אני, אישה בת 24 (ואפילו נשואה) מרגישה באמצע החיים בערך ומתרגשת עד דמעות כשהיא מקבלת מבן זוגה ספר ילדים מתנה ליום הולדת ^_^

נכתב על ידי Flying Amber , 3/5/2013 15:05  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFlying Amber אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Flying Amber ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)