לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"הַמָוֶת רוֹכֵב עַל סוּס בַּשָׁמַיִם וּפְנֵי נַעֲרָה לוֹ. גוֹן עֵינֶיהָ כְּעֵין הָעִנְבָּר.." (פנחס



Avatarכינוי:  Flying Amber

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

6/2013

התלקחות קלה


מה הקטע בלכבות את המזגן 2 דק' לפני שאת הולכת הביתה ומשאירה אותי פה למות מחום עם יצור בדיכאון שלא ישים לב גם אם תתפוצץ עליו עכשיו פצצה גרעינית?!

מה הקטע בכלל ביצור הזה שעיוור וחירש כבר חודשיים אבל כל הזמן קר לו אז הוא מפעיל לי מזגן על חימום כשבחוץ 34 מעלות ופוקד עליי לכבות את הרדיו?! (כי אם כבר אז תתפגרי פה לגמרי)

מה הקטע במנקה של המשרד שמתנפלת עליי איך שאני נכנסת למשרד וצורחת "אבל למה בפח למה?! מה קשה?? אומרת אני פח פה!! למה זורקת?!" ואני בשוק אין לי מושג מה היא רוצה מהחיים שלי. מסתבר שהיצור החליט לזרוק את כוס הקפה בת השבועיים שיושבת לו על השולחן בדיוק כשזאתי רוקנה את הפח.

מה הקטע באחים שלא מדברים איתי שבועות על גבי שבועות ובארוחה משפחתית אחת עם דודה מזדקנת (אישה מופלאה בלי קשר) פתאום מתנהגים כאילו הם החברים הכי טובים שלי בעולם?!

מה הקטע באותה ארוחה שאמא שלי תקטע שיחה כדי לשאול אותי ליד אחי הקטן אם אני עוד מעשנת?!? באותה מידה יכולת לצעוק מול אחותי אם אני עוד מעשנת גראס (את זה היא בחיים לא תעשה כי היא יודעת שאני אשאל אותה אם נגמר לה או משהו בסגנון). היא ידעה שהוא לא ידע ושכמעט 8 שנים אני עושה הכל כדי שהילד לא ידע שאי פעם נגעתי בסיגריות כי אני מכירה את ההשפעה שלי עליו והוא חשוב לי! (איזה עוד מלאך יבקש ממני פאזל של 5000 חלקים ליום הולדת 15 כשהערסיאדה סביבו חוגגת?!)

נסיון עלוב לתקן את זה שניה אח"כ מול חבורת פעורי פיות - לא עובד!

מה הקטע בלשאול אותי על ערמת החרדים שהקיפו לנו את הבית, לתת לי להתחיל לספר ופשוט לעבור לדבר עם האדם הבא?! שוב, חבורת פעורי פיות ואני מחפשת נושא לשנות.

מה הקטע בלתת לי ("ולבעלה") 500$?! אמא חפרה גם לה על זה שאני בורחת מהארץ?!

מה הקטע ברכבת הרים ביני לבין "בעלה"? ולמה לעזאזל החיים לא יכולים להיות טיפה יותר מסבירי פנים כלפיי למרות שאני כל כל מתאמצת לחייך דרך כל החרא.

פעם ראשונה בחיים שלי שהחיוך לא עוזר לי. אני מוצפת כעס, אני מוצפת חורים בלב ובעיקר ייאוש. וויתרתי עליה. אני מניחה לה להתמוסמס לי.

אני קצת כמו זומבי היום כי ישבתי כל הסופ"ש ואתמול עד אמצע הלילה על פרויקט ההגשה הראשון שלי. עזבתי אותו במצב של - זהו, לא יכולה לגעת יותר. לכולם יש הערות והצעות והחלטתי שאני פשוט לא מקשיבה יותר לכלום, הברנש צודק "קחי שני יהודים - יהיו להם מליון דעות". אני הולכת להדפיס היום למרות שעוד יש המון זמן - אני צריכה שקט. נקווה שתהיה ביקורת מהאדם החשוב - המרצה.

מקווה לישון קצת ולנשום קצת ולהצליח לסדר את המחשבות קצת.. עד אז אני אשתדל להמשיך לחייך למרות שזה כבר נראה ומרגיש מזויף ומאולץ.

שיהיה ערב יפה.

 

נכתב על ידי Flying Amber , 30/6/2013 16:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עננות


כל השמחה והאור שחזרו פתאום לחיי הרגישו טוב מדי, אבל הוקרתי כל רגע.

מתחילה עננות קלה... זה התחיל עם הטיול עם אמא. ובמיוחד באיך שהוא נגמר.

בקושי דיברנו מאז. בעיקר כעסתי ונפגעתי. מצד אחד היא החברה הכי טובה, מצד שני לפעמים היא לא יודעת מה אומרת המלה "אמא".

ורציתי ש"אמא" תפסיק להתנהג כאילו אני אמא שלה. ותתחיל לאהוב אותי בפני עצמי ולא לפרקים. שתפסיק להיות תלותית וילדותית ותתחיל לפרגן ולשמוח בשבילי שתוריד פרופיל התעלקות ופולניות ותתחיל לתת לי את הספייס וההערכה הנכונים.

בדרך התנתקתי גם מאבא אבל איתו אני לא הכי בקשר, לא כמו שאבא ובת צריכים להיות, כבר למעלה מ6 שנים.

עם סבתא אחת שנותרה אני לא מדברת כבר כמעט שנה, אם לא יותר.

יש לי דוד שרואה אותי באוטובוס פעם בכמה ימים ומתנהג כאילו הוא לא מזהה אותי.

הבחור שעובד איתי נפרד מהחברה שלו לפני חודש ורבאק הוא מעלה לי את הסעיף; עם כמה שאני הבחורה הכי אמפאתית בעולם אני שונאת אנשים שרוכבים על גל הרחמים העצמיים, בשילוב עם האופי התלותי, מתבכיין ופולני בכוח שלו באופן רגיל, המצב בלתי נסבל ויש לי אוסף ציטוטים מהממים ומשובבי נפש, אם לא הייתי חווה אותם, הייתי נקרעת מצחוק לשמוע. אולי מתישהו.

הוא גורם לי להרגיש רע עם עצמי שדווקא כשהוא צריך את האמפתיה וההבנה שלי, הסבלנות שלי אליו נגמרת בשניות, הוא מוציא ממני איזו כלבתא שלא הכרתי ואני חייבת להחזיק אותה בכל הכוח, כי קיבינימט עוד יום כמו היום היא פשוט תברח ותתן ביס לקרציה.

אמא התקשרה אליי ביום חמישי. היא לא עושה את זה. אף אחד במשפחה הזו לא יודע להתקשר אלא אם הם צריכים משהו (לדוגמא, אחי הקטן שגידלתי, חיתלתי, קילחתי, לימדתי מה זה מוזיקה וספרים, לא דיבר איתי גם למעלה משנה, למרות זאת - הוא מתקשר לברנש כשהוא צריך עזרה בלקנות דברים). חששתי משהו משיחה איתה אבל היא שאלה לשלומי וכמעט נחנקתי. היא לא התקשרה לנזוף בי על שאני לא מתקשרת, על שאמרתי שהשישי אני לא באה למרות שהייתי אמורה.

אני כבר לא רוצה ללכת. אני לא מתגעגעת. הם עושים לי רע.

הפגיעות הכי גדולות שאכלתי בחיי היו מהמשפחה שלי, האנשים שהכי אהבתי והיו המודל לחיקוי והערצה.

ענן שחור.

הרגשתי את העצב בקול שלה, הרגשתי את ההתחמקות והנסיון לברוח מנושאים מסוימים שבכל זאת הבליחו לרגעים.

אבל היא התקשרה לשאול בשלומי.

 

הסופ"ש היה נהדר וסטלני במיוחד. הלכנו למסיבה מההזויות והמיוחדות שיצא לי להיות בהן, מאלה שרואים בסרטים. פתאום שקט, המוסיקה נעלמת וצצה גיטרה. הופ חצצורה! הופ סקסופון! הופ קלירנט, משולש ודרבוקה! כבר היינו מעושנים וחשבנו שאנחנו מדמיינים איזה סרט, אבל מסתבר שכולם שם היו מעושנים יפה והתחילו ג'אמים מהממים. איזה היפי הגיח והתחיל לג'מג'ם מילים לא קשורות, עוד אחד הגיע והתחיל לג'מג'ם קצת ג'יבריש ולנהל את הנגנים. מדהים. כשהגיעה המשטרה להתריע על הרעש לקחנו את עצמנו ועפנו הביתה. למחרת כתבתי סטטוס נחמד על זה שהיה לילה מדהים עם המון אנשים שמחים וכיף.

עוד ענן הגיע.

צץ חבר המשפחה, ההוא שחשבתי לאבא שני שלי.. משום מקום ומאוד לא ברור כיוון שלא ראה או שמע ממני כמעט שנה (כי גם הוא ניסה לשכנע אותי לא להתחתן עם בחיר ליבי). הבין או לא הבין משהו מהסטטוס והתחיל להתנגח בי על זה שאני ממורמרמת ומתלוננת כל הזמן.

עד היום הייתי בעננים תודה רבה. המשפחה כמעט לא הצליחה להרוס לי את האושר שבלימודים, שבחזרה למוטב עם אהובי, שבחזרה לקשר עם חברות רחוקות וחיים צפופים ומלאים בטוב שבניתי לעצמי. כמה אפשר לשמוע מאחרים על זה שרע לי בעצם? כמה אפשר לשמוע ביקורת? וחרטא בחצי שנקל על טעויות/חשיבותה של משפחה/ועוד קצת טעויות שעשיתי וכמה שאני אבודה?!

אז הייתי בעננים ועכשיו הם קצת ירדו עליי ונחשך לי.

לפחות אני יודעת שאחזור הביתה לאיש שבכל זאת אוהב אותי (למרות שבחרתי בו ;).

 

אני הייתי אמבר מבולבלת שמתחילה לקלוט שעוד בערך שנה היא תהיה "זו שברחה לחו"ל" והגשימה את נבואת סוף העולם של אמא.

נכתב על ידי Flying Amber , 16/6/2013 16:38  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFlying Amber אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Flying Amber ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)