הכל מוזר לאללה. אני בין קריסות ודאונים לבין אושר וחיבור מטורף עם היקום. אני בין כעס ואהבה. 

השדון שלי חזר והוא קצת זר לפעמים (אני יותר זרה) אבל אנחנו לומדים ומתפתחים. עדין בא לי לזיין אחרים אבל שלא תטעו, אין כמו לעשות אהבה. 

הייתי בבלאק איינג'לס ולדעתי אני עוד לא מחוברת אליהם מספיק. לקחתי אמדי לראשונה וזה היה מוזר לאללה.

היתה לי יום הולדת 18 והיה מחורבן לאללה. ציפיתי ליום ההולדת הזה כי רציתי לקבל אהבה מכולם אבל אף אחד לא היה כאן ממש. אירה קנתה לי קאפקייק בהפתעה וכתבה לי ברכה מדהימה וארוכה. הרגשתי שהיא באמת העבירה לי אושר ואהבה ולא הרגשתי את זה מאף אחד כמעט, אבל רק כי כולם כל כך רחוקים. גם מנ' שהיה בברצלונה עם חברה שלו ורצה לקנות לי מצת\בקבוקון אלכוהול אבל חזר עם יורו וחצי, הרגשתי שהוא ניסה. אפילו ממ' שאמר ביום חמישי שאם הוא היה יודע שיש לי יום הולדת בשבת הוא היה הופך אותי לדלוקה פי מאה באותו רגע. מכל השאר לא ממש. לא באמת. ידעתי שזה יהיה ככה כי חצי מהחברים שלי רק רצו לראות את השדון שחזר יום לפני. ביום שלאחר יום ההולדת היה מדהים, הסתובבתי ביפו ובת"א עם עידן, איתו השדון טס, והיתה זרימה מגניבה לאללה. הרגיש לי כאילו זו תחילתה של תקופה אבל כרגע אני מרגישה אבודה קצת ועם זאת אני מודעת ואני מצליחה לראות את הטוב. 

נ ש ב ר  ל י  מהנסיעות. מהנסיעה אלי הביתה למושב ומהנסיעה לבית של השדון (ממנה נשבר לי כבר ממזמן). אני משתדלת לשמור על אדישות בנושא אבל היום הבנתי כ מ ה  זה מתיש אותי. לעבור לדירה עכשיו יהיה מפגר ודבילי מבחינה כלכלית. אני רוצה לטייל ולחסוך ויש לי עוד כמה שנים לחכות עד שיגיע הרגע אנד ייט, כל כך נמאס לי מזה. נמאס לי שאין לי בית משלי. לא יודעת אם בא לי לעבור לגור עם השדון, לא כרגע לפחות. בא לי לגור במקום שקרוב לכל החיים שלי ושהוא שלי לגמרי. בא לי לארח אנשים ובא לי להנות מלחיות לבד (עם שותפה). בא לי לגור עם לינה או עם ענבר והאמת שלגור עם לינה כנראה יותר מציאותי. פשוט בלאכס בינתיים

יש לי מבחן בשישי וקבעתי משמרת לילה בחמישי וגם אני נטולת כוחות למידה למבחן הזה ואין לי מושג מה לעשות עם השטויות האלה אבל כרגע אני משתדלת לא להיכנס ללופ הקבוע אלא להתבונן ולנסות לפתור את העניין. יש לי מיליון שיט לעשות, להוציא ת"ז וכרטיס אשראי וללכת לחדש מרשם לגלולות וללכת בכלל לרופא נשים כדי לודא שאינני בהריון. מלא שיט של מבוגרים