חופש זה דבר נהדר כשאתה יודע מה אתה הולך לעשות איתו.
ברצינות, מה שוות לי כל השעות בעולם אם אני רק יושבת מול הטלוויזיה? אני כמובן לא מזלזלת בערכה של הטלוויזיה, אבל משהו אומר לי שהפעילות הזו לא פרודוקטיבית כפי שהייתי רוצה לחשוב.
בזמנים כמו אלה, כשהאנשים הקרובים אליי הם כל כך משגשגים ומכווני מטרה, אני תוהה מה זה בדיוק שאני עושה עם החיים שלי.
אופיר (שם פיקטיבי כי הבלוג שלי באמת כ"כ פופולרי שהיא עשויה למצוא אותו), סיכמה את סיפור חייה בסמס אחד ארוך במיוחד ושלחה אותו לאדם שהכי השפיע עליה, היא הייתה אסירת תודה אליו, ובום!- הוא מפרסם את הסמס שלה בפייסבוק וחייל חתיך אחד שקרא אותו הציע לה לצאת. ואני סה"כ מתמצתת את היום שלה, היא ממש מהאנשים שיותר עושים ופחות מדברים ובגלל זה כל הימים שלה כל כך מעניינים. אם היה עליי לתמצת את היום שלי: גיחה לסניף הבנק הקרוב לביתי וסיום העונה הרביעית של 'קוגר טאון'. אפרופו ניצול יפה של זמן.
מתברר שזה מה שקורה כשבן אדם מרגיש לא נוח עם עצמו עד שהוא נעשה חסר ביטחון מכדי לצאת מהבית. לצערי רק בנובמבר אני אהיה חייבת לצאת, כי הצבא אמר, אבל עד אז מונחות בפניי שתי אפשרויות: לעבוד על עצמי ולבנות מספיק ביטחון כדי לצאת ולחיות, או לראות סרטים בVOD. מן הסתם אני בוחרת באפשרות הזוהרת יותר וסכומי הכסף ש'יס' מרוויחים בזכותי מרקיעים שחקים.
ג'יזס אני מתעייפת מעצמי.
אז מה עושים כשיש פוטניצאל לא ממומש לחיים יפים ואפס אחוזי כוח רצון?
אני רציני שואלת.
אין דבר שישמח אותי יותר מלראות בתגובות תשובה לזה.
תודה מראש.
כי ראיתי שאנשים אוהבים לפרסם שירים:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Annabel.Lee