המורה שלי לנהיגה כל הזמן מחלק מסטיקים וסוכריות לאנשים ואני לא יודעת אם זה כי הוא חושב שהם מסריחים מהפה או שהוא סתם ממש נדיב.
בחיים אל תעצבני את הקוסמטיקאית שלך. במיוחד לא כשאת צריכה שעווה.
לפעמים אני מחליטה שעליי להיות יותר ביצ'ית ואסרטיבית ואז אני יוצאת בנחישות מהבית ונתקעת בעמוד ומבקשת ממנו סליחה
חברה שלי כל הזמן ממליצה לי על סדרות ש"20 הפרקים הראשונים לא משהו אבל אחר כך זה משתפר"
השיער שלי נורא רך ואני לא זוכרת מה עשיתי כדי לגרום לו להרגיש ככה
תמיד כשאני שומעת מוזיקה בווליום גבוה אני משוכנעת שמישהו קורא לי ואז אני מחלישה כדי לגלות שאני סתם מדמיינת. ומגבירה שוב.
אנשים שלא מאותתים או נותנים זכות קדימה בכביש נורא מרגיזים אותי למרות שאני יודעת שכשיהיה לי רישיון גם אני לא אצמד לכללים
להגיד למישהו שנכנס לניתוח שזה מסוכן בדיוק כמו לחצות את הכביש לא מנחם אותו
על בנות אחרות זה נראה ממש יפה אבל אני בחיים לא אלבש את זה
מוזיקה עצובה עושה אותי עצובה וזה מבאס כי היא יפה
לפעמים אני רואה סדרות טלוויזיה ולא מצליחה להבין איך הם הגיעו לכל כך הרבה עונות
הפלייליסט שלי מלאה בשירים שהם לא כל כך יפים בפני עצמם אבל אני אוהבת אותם כי הם מזכירים לי תקופות ומקרים
סרטי פעולה מגניבים מעלים לי את הביטחון לבערך 10 דק' ואז אני חוזרת להיות מעופפת ומגושמת
איך???!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Annabel.Lee