המהירות שבה העניינים מתקדמים היא מסחררת.
בבוקר היה וויכוח נוראי עם שי. הוא החליט שהוא מעביר עניינים הלאה בכדי לשלוח אותי לטיפול רציני יותר. כעסתי עליו מכל נפשי והתנהגתי בהתאם, התחצפתי בצורה כ"כ בוטה שאני מתביישת בכך.
אח"כ הלכתי לדיאטנית אחרי התלבטויות רבות כ"כ.. ולבסוף, אמרתי את האמת.
האמת היא, שכבר שנכנסתי היא שמה לב שמשהו שונה, ושרזיתי. אז פשוט התחלתי לשפוך.
מה שיצא מזה, הוא שנלחמתי על להשאר במסגרת הטיפולית הזו ולא לרוץ למרכז להפרעות אכילה, כי זה פשוט לא מתאים.
נאלצתי להתחייב שאקח ברצינות את ההזדמנות הנוספת הזו- שללא ספק תהיה האחרונה שתינתן לי.
קיבלתי דפי מאמרים בנושאי אכילה מאוזנת וכו'. היה כתוב שם שמספר קלוריות הממוצע לאישה ליום הוא 2000 קלוריות. נתקפתי פחד.
אני כנראה אתחיל טיפול CBT, שבו אכתוב כל מה שאני אוכלת כולל רגשות ומחשבות ואראה לדיאטנית.
בנוסף, יהיה לי תור לרופאה לבדוק מה קורה בתוך הגוף בגלל המחזור וההקאות דם.
אוי אלוהים, זה פשוט מפחיד.
אה, וגם אין יותר את המשחקים של "לא להשקל" ואני חייבת להגיע פעם בשבוע לא משנה מה.
זהו, הפגישה נגמרה.
הפגישה הבאה הייתה עם אמא:
אוי לי. מסתבר שבית הספר הזמין שוב את ההורים, בעקבות הדיווח של שי להנהלה כנראה.
אמא דואגת. מאוד דואגת. היא כמעט בכתה, ביקשה שאקח אחריות על עצמי. שאתחיל לאכול, אפסיק להקיא.
בית הספר דורש קשר עם אמא באופן תמידי ועם המקום שאני מטופלת בו. אוי.
אמא חזרה עשרות אלפ פעמים שאני לא שמנה, ושאני יפה. סירבתי להאמין, אמהות לא אובייקטיביות במיוחד.
קבענו פגישה עם שי ליום חמישי, הוא הולך לספר לה הכל מכל כל. בלי להסתיר דבר. אני רוצה למות S:.
ובנוסף!! סופסוף משהו כיפי בעניין: אם לא אקיא חודש שלם: אקבל רהיטים חדשים לחדר, מה שרק ארצה!! :))
אני אוהבת את אמא שלי. אני לא יכולה לעשות לה דברים כאלה, אני כל כך אוהבת אותה. גם אם דברים קורים.
הכל קרה היום כל כך מהר. יותר מדי דברים קרו ליום אחד.
אז.. עדכון (אני חושבת שאתחיל לעשות כזה כל יום):
בוקר: מעדן. (100)
צהריים: ירקות+ כף גבינה 1/2%. (130)
ערב: X.
סה"כ: 230 קל'.
מממ נחמד, יכולתי פחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
