All Rights Reserved © |
| 4/2013
המשך פריקה...
הי כולם!
היה לי סוף שבוע לא פשוט בכלל... הוא היה אמור להיות סוף שבוע כיפי באווירת היום הולדת שלי שעדיין לא חגגנו אותו כמו שצריך. אבל להפתעתי הוא הפך למשהו מאוד לא חיובי. ביום חמישי החלטתי לדבר איתו בעקבות כל התחושות המעורבות שלי בקשר לזוגיות שלנו (פירטתי על כך בפוסט הקודם). ניסיתי לתאר בצורה הכי מדוייקת מה אני מרגישה ונראלי שדי הצלחתי. אבל כנראה הוא לא הצליח לקלוט את המסר. השיחות שלנו תמיד מסתיימות בכל מיני משפטי ביניים כמו: "יהיה בסדר!" או: "הזמן יעשה את שלו..." ואת האמת זה לא ממש תורם לבעיה אלא רק מחמיר אותה. פעם אחת הייתי רוצה לראות אותו לוקח את הקשר שלנו בידיים כמו שאני הייתי עושה את זה עד עכשיו. לפעמים זה נדמה שרק לי איכפת מהזוגיות שלנו, שרק אני עושה באמת משהו בשביל שזה יצליח בינינו. בזמן האחרון פשוט התחלתי להתייאש ולהגיד לעצמי: "בשביל מה? בשביל מה אני עושה את כל זה אם גם ככה הוא לא טורח לעשות משהו..." ואני חושבת שזה דבר מאוד הגיוני לחשוב. הבנתי שאי אפשר להילחם על משהו שגם ככה לא שייך לך. אני לא יכולה להכריח בן אדם להרגיש משהו... הוא אומר שהוא אוהב אותי אבל אני לא באמת מרגישה ככה. אני יודעת שהוא אף פעם לא אהב אותי כמו שאני אוהבת אותו, אף פעם... פשוט הרגשה כזאת. במשך כל השנים שאנחנו ביחד אף פעם לא הייתי בטוחה אם הוא באמת אוהב אותי, אם זה מספיק חזק... אם יש ספק - אין ספק. אחרי כל כך הרבה זמן הבנתי שאין לי על מה להילחם יותר, אין לי מה להפסיד... הוא יפסיק בן אדם שאהב אותו ואני אפסיד בן אדם שלא אהב אותי ולכן זה לא באמת נקרא להפסיד. אני חושבת שלכל בן אדם מגיע שיאהבו אותו ושהוא ירגיש טוב עם עצמו ולפעמים אני שוכחת את עצמי. אני שוכחת הרבה פעמים לחשוב גם על עצמי לפעמים ולא רק עליו. זה רק מראה כמה אני חסרת בטחון והוא קולט את זה ותופס מעצמו... מצד אחד אני לא רוצה לאבד אותו כי יש לי רגשות כלפיו ומצד שני אני מבינה שזה כנראה הכרחי לי...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
La Diva