it’s my life...

היום עשיתי החלטה.

החלטה שאני חושבת שאני הולכת להתחרט עליה, למרות שעכשיו היא נראית.. חיובית. מאוד.

החלטתי לקוות.

להמשיך להאמין.

להאמין ש..אני לא יודעת בדיוק מה.

אבל זה קשור לאהבה, שאני כל כך רוצה שתהיה לי, וזה קשור לחלומות בהקיץ האלה שגורמים לי לחייך, ולעוד הרבה הרבה פרטים קטנים.

פעם, כשקויוותי, היו לזה השלכות. לפעמים ההשלכות היו ממש קשות.

אבל תקווה...

זה פשוט מה שאני צריכה עכשיו.

אין לזה תחליף.

קשה לי עכשיו. אני בתקופה לא קלה.

ואני צריכה משהו שיחזיק אותי על הרגליים.

ותקווה..?

זה יכול להיות דבר שיחזיק אותי יציבה כל עוד היא תישאר יציבה.

אני מקווה התקווה הזאת, הפעם, באמת תישאר יציבה.