יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

אני שלמה עם הגוף שלי.

כשאני רואה אותו במראה, הוא לא מזיז לי.

 אני אוהבת אותו.

זה לא שאני רואה אותו ואומרת "וואו אני מושלמת!"

דווקא להיפך.

אני רואה אותו, רואה את החסרונות שבו, ועדיין אין לי בעיה ללבוש את מה שמתחשק לי.

כי למרות שאני יודעת שלא תזיק לי דיאטה, ואני רוצה באחת, 

זה לא יהיה סוף העולם מבחינתי להמשיך להראות ככה.

כי לפי דעתי כל אישה צריכה לאהוב את הגוף שלה כמו שהוא.

אני הצלחתי, ואני לא חושבת שהמון בנות יכולות לזקוף את זה לזכותן.

אני הצלחתי להביא את עצמי לעמדה שבה הגוף שלי, אף על פי שאני שוקלת 57 קילוגרם, והגובה שלי הוא רק מטר חמישים וחמש, בכל זאת נראה בעיני טוב.

למה זה זנותי, להרגיש בטוחה בבגד ים? אנשים לא מפסיקים לדבר על כמה חשובה הצניעות. האם הצניעות עדיין חשובה כשנערה מתבגרת רק מעיפה מבט לעבר המראה ורוצה לבכות?

ומה אם הדרך היחידה שבה היא מרגישה בטוחה בעצמה, היא חשופה?

תמנעו את זה ממנה, את הביטחון שלה, בשביל משהו שאפילו לא משפיע על החיים שלכם?

למה אנשים בכלל מטיפים לצניעות כשזה לא באמת משפיע עליהם? חשוב לכם שאנשים אחרים יעשו דברים שלא קשורים אליכם כדי שתרגישו יותר טוב?

mind you'r own businnes! 

 מפריע לי שאני בלל מתעסקת בזה. למען האמת, לא אכפת לי שבנות מעלות תמונות שלהן מעשנות, מתמזמזות, שותות.

זאת דרך החיים שלהן.

אני בטוחה שגם להן לא קל איתה, אבל ככה הן בוחרות, וזה לא מקומי לומר להן "זה לא טוב מספיק".

כי כל אדם צריך שתהיה לו הזכות לבחור מה הוא עושה, בלי קשר לסביבה שבה הוא נמצא או למשפחה לה הוא נולד.

אני משתדלת בכל כוחי לא לרכל על מה שמישהי לובשת, או על הגוף שלה, כי זה הדבר הכי נורא.

כי אני זוכרת שביסודי אני הייתי הראשונה שלבשה מכנסיים קצרים, ולמרות שלא הרבה זמן אחר כך כל הבנות לבשו את זה, עליי ריכלו.

"היא והמכנסיים הקצרים שלה..." זה הפך להיות כבר הסימן היכר שלי בעיני השכבה.

זה לא משנה שהן היו היו יותר ארוכות משל השאר, אני הייתי מישהו לרכל עליו, כי אני לא הייתי רזה בטירוף כמו האחרות. 

הייתי טיפה יותר מלאה, אז הנה שעירה לעזאזל.

אז אני התעלמתי. אז אמרתי לעצמי שאם אני והמכנסיים הקצרים זה בעיניהם בלתי נפרד, אני כבר יתן להם סיבה.

באותה שנה, לא באתי לבית הספר עם מכנס ארוך יום אחד אפילו.

בימים הכי קרים של החורף, לבשתי מכנס קצר, כי אם הם גם ככה ידברו עליי, אני יתן להם על מה לדבר.

הבעיה היא שבשילוב של רשתות הפירסום, עוד כמה גופי ענק והזמן, המבט של האדם, ובעיקר של הנוער, על מבנה הגוף ה"נכון" התעוות.

נולדה כמו אנטומיה חדשה לגוף האדם.

אנטומיית הגוף המושלם.

אין דבר כזה נכון ולא נכון במראה. זה לא שאלה אמריקאית, בה אתה מסמן כן או לא ומקבל על זה ציון. את ה"ציון" אתה צריך לתת לעצמך, לפי האמת שלך, ולא לפי מה שהורגלת להאמין בו. 

ואם לא נתת לעצמך מצויין, עומדת בפנייך אפשרות אחת - שנה את זה.

שנה את הגוף שלך, שנה את התתפיסה שלה. זה לא משנה.

פשוט אל תתפס על משהו.

הסוד הוא לא להסתכל במראה ולהאמין שהגוף שלך מושלם. הסוד הוא להסתכל במראה, להבין שהוא לא, ועדיין לאהוב אותו.