יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

פו הקטנה, למען האמת, אני כבר לא כל כך בטוחה מה זה אומר.

נתחיל מזה ששני הספרים שנמצאים לצד המיטה שלי באופן קבוע הם 'הנסיך הקטן' ו 'פו הדב'.

תקשרו לבד.

אבל פו הקטנה זה מעבר לזה.

הבלוג הזה החליף את שמו ועיצובו כבר למעלה מעשר פעמים, בשמונת החודשים (פחות או יותר) שהוא קיים.

אני לא כל כך זוכרת מה היה השם שלו בהתחלה, אבל הכינוי שלי היה that.girl. קצת מביך, לא?

אחרי פוסט אחד, שבו הייתה פסקה בה כתבתי "יש המון סוגים של זיקיות, אבל כולן משנות את צבען בהתאם לסביבתן, נמאס לי להיות זיקית רגילה, אני זיקית הקשת בענן, ואני מלאה צבעים שונים." הפכתי להיות זיקית הקשת בענן.

אחר כך "ציפור קטנה" או משהו כזה, ותיאור הבלוג היה "לעוף בחלל בראשך, דרך החור בלבך". קיטשי משהו.

מאז הייתי גם "פרפרית הדיו" (בתקופה בה פגעתי בעצמי ובתור הבטחה לבת זונה ההיא נכנסתי לפרוייקט פרפר), "זונת צומי" ועוד משהו.

ואז פו הקטנה.

כל השמות האלו התאימו לתקופה שעברתי, ולכל אחד מהם הותאם גם שם הבלוג, העיצוב והתיאור. לאחר שחלפה לה התקופה, השם עבר להיות חסר חיים, בעל משמעות כואבת, זיכרון מתקופה רעה יותר...

לא עוד. אני לא יודעת בוודאות כמה זמןב אני כבר פו הקטנה, אבל אני מתכוונת להיות היא לעוד זמן רב. 

מה שמיוחד בפו, זה שהיא דמות שמסמלת אותי, אך טובה יותר. אני פו, ולנצח אהיה, כמו שבליבי אני עדיין זיקית הקשת בענן, פרפרית הדיו, וזונת הצומי. 

מאז שהפכתי לפו, היא הדמות הסיפורית שלי, ועליה אני כותבת את הסיפורים למגירה שלי, ואם יום אחד אהיה בטוחה מספיק, ואוציא לאור ספר שיקראו לו "סיפורי פו הקטנה" שיהיה כמו אוסף של הסיפורים שלי.

אז פו יכולה להיות מי שהיא רוצה, כי שמה לא מגדיר אותה. פו יכולה להיות מי שאני רוצה שתהיה. מי שאני רוצה להיות.

פו יכולה להיות הכל, להחליף את עורה הצבעוני כמו זיקית הקשת בענן, לעוף כמו פרפר הדיו.

פו היא הכל. 

פו היא אני.