מי אני שתדבר על יום האהבה? הדבר הכי קשור ליום האהבה שאי פעם קרה לי ביום האהבה, זה שילד שאהב אותי בגן תכנן לקחת אותי לבאולינג אחרי בצפר, ובסוף הברזתי לו כי (כמו שאמרתי לאמא שלי - הייתי כל כך קטנה שפחדתי שיחשבו שאני אחד מהפינים ויגלגלו עליי כדור) השתפנתי. אפשר לומר להגנתי שהילד הזה היה באמת מפלצת, ותשאלו את כל מי שמכיר אותו - הוא רק נורא יותר ויותר עם השנים.
בכל אופן, אני לא יודעת. אני לא אוהבת את החג הזה. אולי זה בגלל שאין לי אהבה לחלוק איתה (אני פאקינג בת 13, shut the fuck up!) את היום המיוחד הזה. אולי זה בגלל שספציפית השנה הם שמו את הפרום בתאריך הזה, ואני יודעת שאף אחד לא יזמין אותי, והחברות שלי לא הולכות גם, אז דיי נדפקתי, אבל אני מעדיפה להאמין שזה בגלל מה שעשו ממנו.
ביהדות יום האהבה, ט"ו באב (שאגב אם תבדקו, הוא נוצר בעקבות אורגיה ענקית של שבט בנימין), הוא חג יפייפה לדעתי. כל הבנות לובשות בגדים לבנים וחגיגיים, שהן השאילו, בכדי לא לבייש את מי שאין לו, ויוצאים לרקוד בשדות ובמטעים. זה יפייפה, ומשום מה, ה- Valentine's Day, לא אותו דבר בשבילי. בשביל ילדה כמוני, זה יום בו כל הפייסבוק יהיה מפוצץ בסטטוסים מלאי אהבה/צוחקים על יום האהבה, האינסטגרם יהיה מפוצץ בתמונות של פרחות מתנשקות עם בני הזוג שלהן, וכל העולם יהיה מתקתק.
אני חושבת שהחג מטומטם. אני חושבת שהחג הזה מיועד כדי שאנשים שלא באמת מאוהבים יוכלו להעמיד פנים שכן, והאנשים שבאמת ובתמים מאוהבים, לא צריכים יום אחד בשנה כדי להאמין ולהרגיש את זה.
אני לא יודעת, אבל משום מה כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו בהקשר של Valentine's Day זה שירים מתקתקים, פרחות שקונות לחבר הערס שלהן דובי וורוד עם לב, וילדות שמנשקות פוסטרים של ג'סטין ביבר בגלל שהן לא פנויות לקשר עם אף אחד כרגע, כי הן יוצאות נפשית עם מפורסם שלא יודע שהן קיימות.
אולי זה רק מקנאה, ואולי אני הזונה שהגיע להרוס לכולם את יום האהבה, אבל אני פשוט שונאת את החג הזה. באמת ובתמים שונאת אותו.
יום אהבה שמח לכל מי שעדיין לא התאבד מהפוסט הפסימי שלי D:
אבל זה היה אחרי שכבר הפרפר נמחק טוב? אל תהיו עצבניים עליי!
**************
מה לעשות שהחברות הזאת, במבט לאחור - נועדה להכשל.
כל הזמן רבנו.
את צריכה ילדה אחרת, לא כמוני.
ילדה שאין לה בעיה מלחיצה אחרת כל יום.
ואני - טוב אני צריכה חברה שלא תהיה כמוך, שלא תסמוך על זה שאני יבין רמזים, לא תהיה מוכנה לספר לי משהו - ואז תעלב שלא הבנתי את הרמז.
אני כל כך מצטערת. אבל אין מה לעשות.
תגידי לי את איי פעם הרגשת שאף אחד לא מבין אותך, ושאין לך שום דבר לעשות עם זה, חוץ מלבלוע?
ברור שהרגשת ככה, למה אני בכלל שואלת.
ובאמת שכואב לי הלב, ויש לי את כאבי הבטן המיוחדים האלה שיש לי, רק כשאני באמת באמת מפחדת מהעתיד, ועצובה, ומלאת חרטה, אבל בעיקר מפחדת.
בכל אופן, אני לא ידעתי שזה הוא, עד שכבר התחלנו לדבר.
לא הסכמתי לדבר איתו בהתחלה - תאמיני לי...
אבל זה היה כל כך קשה...
אני זוכרת שאמרת לי, מילה במילה - " כל הקטע הזה שלל ה "אוי הלכתי לחתוך או ואטאבר של ילדים לא משפיע עליי כבר ולא השפיע עליי".
זאת הייתה הבעיה בחברות שלנו.
את, מצידך, עברת כל כך הרבה, ואני יודעת. אבל ככה נקודת המבט שלך השתנתה עליי.
אז הנה כמה דברים שרק רציתי לענות לך על הדברים שאמרת לי אתמול, שגרמו לי להבין איזה כישלון מראש הייתה החברות הזאת:
- אני ממש לא מאמינה שככה את חושבת, שאני מנסה לעשות דברים כמו שאת חשבת שהוא עשה. את חושבת שאני עושה דברים כדי לגרום לך להרגיש רע. מצטערת שאת מרגישה רע מהתוצאות של הפגיעה העצמית שלי הוד-מלכותך.
- אני ממש לא מאמינה שאת חושבת שאני נהנית מלחרוט. רק מוכיח עד כמה אתלא מכירה אותי, ולעולם לא תכירי. וזה למה? כי אני כל כך מצטערת לומר לך את זה - במיוחד עם כמה שאני אוהבת אותך - את ממש, אבל ממש שקועה בעצמך. מבחינתך - אם יש לי בעיה, אני צריכה לשכוח אותה - כי הבעיות שלך ראשונות בתור. ואם לך יש בעיה וגם לי? שאני אפילו לא יחשוב על טיפ טיפה להתרכז בשלי... הלווו! אה כה ולא הסקתי את זה בעצמי, הXBFF שלך אמרה לי את זה.
- אני כל כך מצטערת שכשישבנו בבצפר, ושאלתי אותך אלף פעמים מה קרה ואת אמרת "כלום" למרות שידעתי שמשהו קורה, לא המשכתי לשאול. למה אני כל כך מצטערת? אה כן, כי את כועסת על זה שלא ניסיתי חזק יותר!
- נמאס לי שאת ושבת שהכל אני עושה בגללך. שדיברתי איתה בגללך, שדיברתי איתו בגללך, שאני חורטת כדי לגרום לך להרגיש רע. סלימה שאני מנפצת לך את האשליה. אני דיברתי איתה כי יש לה קטע כזה -היא מתעניינת בבעיות שלי ורוצה לעזור, מה חבל שלא יכולתי לספר לה אותן בגללך. דיברתי איתו כי שנינו הרגשנו שאנחנו חייבים לדבר, לא יודעת, או שהוא רצה לנקום בך כמו שהיא הרעילה לי את המוח שהוא יכול... ופחדתי לדבר איתו בגללך. ואני חורטת ופוגעת בעצמי, בגלל שרע לי, סליחה.
טוב יש עוד אבל אין לי כח לכתוב כי אני שקועה בעצב טוטאלי.
אז רק שתדעי, "BFF" יקרה, שהחיים לא סובביםסביבך, אה כה ושזה היה שחרור קיטור, למקרה שבגלל שאת הרגשת נבגדת החלטת להפר את חוק הפרטיות שהצבנו והחלטת להכנס לבלוג שלי.
שלך,
הילדה שאת לא אוהבת ...
*****
אני מתגעעת לאלה, הפרפר לא הילדה, אני טיפה כועסת עליה וזה, ומרגישה גם חרא חברה לא לשכוח.
הידד, עוד סיבה לשנוא את עצמי D:
זה לא בדיוק איך שאני מרגישה כרגע, פשוט אני מתה על השיר הזה, ואני במצב-רוח מתאים.
2013 היקרה, רק רציתי לומר לך שלמרות ששנה חדשה, התחלות חדשות וכל החרטא המזדיין הזה, אני שונאת אותך.
את יודעת למה?
כי איתך בא עידן ה"אין יותר תאריכים מגניבים כדי שתרגיש שחייך עוברים כי שום דבר מיוחד לא קרה לך בתאריך מגניב".
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני שונאת את העובדה שלא יהיה 13/13/13...
אז איך 2012 יכולה להסתיים, כשכל מה ששקרה לי בשנה הזאת עדיין לא הגיע לסיום?
זה פשוט לא פייר.
2013 - את זונה.
ולא זונה מגניבה כמו האות כ', שהיא גם ח' וגם ק' (פשוט שרלילה),
את זונה מניאקית ושיכורה,
וגם ממש יקרה בנוסף, שמרגישה שהגוף המוכער שלה שווה הרבה, והיא בכלל התדרדרה לזנות אז מה היא מדברת?
טוב אז אתמול הייתה מסיבה דיי עלובה, חוץ מזה על מה אני עובדת? כל המיני-מסיבות שחברות שלי מארגנות הן עלובות, אבל זה היה סילבסטר שאני יזכור לעוד הרבה זמן...
היום בשיעור אנגלית, המורה האמריקראית שלי (?Alis? hwos the fuck is Alis) אמרה שהיא רוצה שנכין רשימת "החלטות לשנה החדשה".
אז אני כתבתי כמה דברים:
I would like to be a better friend
"I'm going to draw the "Butterfly
אבל אחד שהכי הרגשתי אמיתית איתו:
I would like to be better.
שנת 2013 היקרה,
אני מצטערת שקראתי לך זונה,
ומניאקית.
זה לא אשמתך שאין חודש 13 מזדיין.
ולפחות את גם לא חסרת ערך כמו כ' השרמוטה...
אז אני רק רוצה שתבטיחי לי דבר אחד,
טוב 2013 יקרה שלי?
תבטיחי לי שתהיי טובה אליי, שנה יקרה שלי.
כי במת שאני לא רוצה להיות כמו ב2012,
אני רוצה שנה חדשה.
אז אני מקווה שנהניתם בסילבסטר/ נובי גוד (אמרתי את תזה נכון?) או מה שאתם לא חוגגים.
אלא אם כן אתם ערסים מכוערים שאומרים לי שאני גויה מסריחה כי חגגתי את תחילת השנה האזרחית,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
